לפחות בשבילי

"את מתת" הוא אמר, לא מבין אך
אני יכולה לעמוד מולו.
"וחזרתי לחיים" אמרתי בשעמום,
בעודי מתיישבת על הקצה השולחן.
"אבל-" הוא מתחיל להגיד אך נעצר,
לא בטוח מה להגיד.
"מה יש בצד השני?" שואל בסופו של דבר.
"כלום" אמרתי בשעמום, כאילו לא חשוב איפה אני,
הכול אותו הדבר.
"מה זאת אומרת כלום?" הוא שאל בבלבול.
"לא היה דבר חוץ ממרחב שחור" אמרתי לו
וכאשר ראיתי את הבעת פניו
הוספתי "לפחות בשבילי"