לנצח איתך

מוריאל,
אני לא יודע למה אני עושה את זה, אבל אני מניח שאני רק רוצה להתנצל על כך שמעולם לא אמרתי לך סליחה. סליחה על כל החודשים האלו ששכחתי אותך, את כל הדברים שחווינו ביחד, את הדיבורים, החיבוקים, השיחות אל השעות הקטנות. סליחה שעשיתי דברים מטופשים ולא הקשבתי לך למרות שאת סיכנת כל כך הרבה בשבילי, בשביל לכפות עליי ולהשאיר אותי בחיים.
את צדקת, אני הייתי צריך להישאר שם, אבל עכשיו זה כבר מאוחר מידי.
את חכמה, אני יודע שאת תמצאי את זה. את לימדת אותי לראות דרך החושך, לזהות דברים שמשמשים כהסוואה לחפצים אחרים.
את לימדת אותי כל מה שאני יודע.
אני מקווה שאת לא מאשימה את עצמך. האמת, אני מניח שאימך כבר אמרה לך, המוות שלי הוא נקודה קבועה בזמן, אני חייב למות, אחרת… טוב, אני לא יודע, אבל משהו היה משתבש.
אני רוצה לבקש רק דבר אחד. אל תרתעי מין המים. אל תחשבי עליי בכל פעם כשאת רואה או נוגעת במים. אני יודע שאני וודאי אמות מטביעה.
את ביתו של אל הים, והממלכה שלך (לפחות ממלכתו של אביך) זקוקה לך. אני לא מבקש למות כגיבור, רק שאת תחיי כגיבורה, כי הניצחון הזה שייך לשנינו.
את יודעת שאני תמיד אהיה איתך, לנצח. אני בטוח שאוכל למצוא אותך שוב אחרי המוות, בדיוק כמו שאת מצאת אותי שוב ושוב כל הזמן הזה.
חלומות שלווים,
אריאל.