למה לא למות?

פָּלִי רוצה למות. אבל יש לו רק בעיה אחת. קלרה, החתולה שלו. הוא לא מצליח למצוא לה בית. לא משנה כמה הוא ניסה, אף אחד לא רצה לקחת אחריות על החתולה. אבל זהו, הוא החליט. היום זה היום. הוא כבר קנה חבל, שילם ארנונה, ובדיוק התיישב לכתוב מכתב אחרון. והופתע לגלות שזה הרבה יותר פשוט ממה שהוא חשב. קצת כמו רשימת מכולת עצובה . 2 חלב, חפיסת סיגריות, 1 מצטער משפחה, 3 מצטער חברים. הוא תמיד ידע שהוא יתאבד בסוף, אבל הוא קצת קיווה שהוא ילך כמו הגדולים, רומיאו ויוליה, קורט קוביין או אפילו למות עם כל החבר׳ה במצדה. לא, הוא לא כזה. הסוף שלו יהיה כל כך קטן. אבל כנראה שככה זה, תחיה קטן, תתאבד קטן. אז הוא החליט, הוא ירד היום עם קלרה לבר השכונתי. אם הוא לא ימצא שם אז הוא יאלץ לשחררה לחופשי, או כמו הפתגם המפורסם, אדם לחתול כלב. הוא סיים לכתוב את המכתב בזריזות, הכניס את קלרה לכלוב שלה ויצא מביתו לכיוון הבר. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, והבר היה כמעט נטוש. פרט לפָּלִי, היו בבר, ברמן מיואש שנראה יותר בדיכאון מפָּלִי. ואלברט, הומלס שיכור שנרדם על הבר. לא היה נראה שלברמן אכפת יותר מידי שלקוח נכנס לבר עם כלוב של חתולה ביד. אז פָּלִי התיישב על אחד מכיסאות הבר וניסה למשוך את תשומת ליבו. לאחר זמן ארוך הרבה יותר משציפה, וכמה כחכוחים חזקים מהרגיל הברמן לבסוף הסתובב בחוסר חשק לפָּלִי המסכן.
״נו, כן. איך אוכל לעזור לכבודו?״ שאל הברמן, ספק בעצבים, ספק בחוסר חשק.
״תראה אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל יש לי פה חתולה חמודה, שאני מחפש לה לבית. וחשבתי אולי-״
״הלו, הלו בחור, לאן הלכת? פה זה בר, לא צער מגדלי חיים. פה שותים. אתה רוצה לשתות משהו?״
פָּלִי היה המום. הוא לא ידע איך להגיב. הוא לא היה צריך לצאת מהבית. פשוט להתאבד וזהו. שתזדיין החתולה המפגרת.
״הלו בחור? אתה איתי?״
״כן סליחה, כוס מים בבקשה.״
הברמן הסתובב ומלמל לעצמו קללות עסיסיות. בזמן שהברמן הלך להביא לו כוס מים פָּלִי החליט שהוא רוצה לעשן סיגריה. זה לא שבריאות היא אחת החששות שלו כעת. הוא חיפש בכיסיו אבל נראה ששכח את הקופסה שלו בבית. למרות שהוא ראה בבירור שלברמן יש קופסת סיגריות בהישג יד, הוא העדיף להתאבד בו במקום מאשר לבקש ממנו. אך לפני שהספיק להתייאש הוא קלט מחוץ לחלון בחורה מעשנת סיגריה. הוא לקח איתו את הכלוב של קלרה ויצא החוצה לאוויר הקריר. הבחורה נשענה על הקיר, לבושה במעיל פרווה ונראית כאילו היא מחכה למישהו.
״אהה סליחה?״ פָּלִי פנה אליה בעדינות.
״מצטערת החנות סגורה מותק.״
״לא, לא לזה התכוונתי. רציתי לדעת אם-״
״אני לא מבינה, לא הפנמת? שהירקן סוגר את המכולת אתה גם מתווכח איתו?״
״ לא אני רק-״
״גברים באמת, עם של חזירי-״
״ אני רק רציתי לבקש סיגריה!״ הבקשה יצאה יותר חזק ממה שפָּלִי תיכנן. אך זה לא נראה כאילו זה הרתיעה את הזונה. אם כבר להפך. היא זרקה את הבדל שהיה לה בידה. שלפה שתי סיגריות מהקופסה והדליקה את שתיהן. מיד לאחר מכן העבירה אחת לפָּלִי.
״ אז מה? מה הסיפור עם הכלוב?״
״יש לי חתולה שאני מחפש לה בית.״
״וואלה? אני מתה על החתולים. בת כמה הי-״
לפני שהזונה הספיקה להשלים את המשפט, בחור בשנות הארבעים לחייו, ושיכור כהוגן תפס את הזונה מאחורנית והתחיל לייבב בקולי קולות.
״קארמה! קארמוש! אני מתגעגע!״
״ צחי, צחי תעזוב אותי. אני סגורה.״
״אני מתגעגע קארמוש!״
ולפתע צחי התחיל לייל כמו כלב מוכה בקולי קולות.
״ האו האו האו!!! האו האו האו!!!
״ טוב, בסדר. זה הדיל הרגיל היום. ולא דקה אחת יותר. אני מונה היום צח.״ ועוד לפני שהספיק להשחיל לילה טוב, צחי וקארמה נעלמו לתוך הלילה השחור. מיואש וקצת עצבני פָּלִי חזר חזרה לבר. הוא החליט לשתות את הכוס מים ולעוף חזרה הביתה, לסיים עם זה וזהו. עוד לפני שהספיק לקחת עוד צעד, אלברט ההומלס הישנוני פנה אליו בנחרצות.
״ג׳וני, בוא בוא, תרים איתנו צ׳ייסר.״
מופתע מהפנייה פָּלִי לא הגיב וניגש לבר ולקח את הצייסר ליד.
״לחיי הבדידות! וזנות.״ השלושה הקליקו את כוסותיהם ושתו יחדיו. אלברט כיחכך בגרונו והחל לדבר.
״תאמין לי ג׳וני, רק אחרי שנים שאתה ישן על ספסל אתה מבין, שהמחלה הקשה ביותר, המדבקת ביותר, היא הבדידות. ולא פסיכולוגים ולא דוקטורים יכולים לרפא אותה.- קוניאק, זה התרופה.״ פָּלִי הבין שאין לו יותר מידי מה להפסיד אז הוא הולך על זה.
״ תגיד אלברט, חשבת פעם לאמץ חתולה?״
אלברט פרץ בצחוק.
״תסתכל עליי ג׳וני, על עצמי אני לא יכול לשמור, אתה מוסיף לי חתול?״
״׳תקשיב זה שטויות, אתה ממלא לה מים פעם ביומיים וזורק לה איזה פחית טונה שמזדמן.״
״ מה חתולה עכשיו? חיה מרשעת.״
״זה סתם סטיגמה, אני אומר לך״
״שחרר ג׳וני, לא יקרה״
פתאום משום מקום פָּלִי לא יכל להכיל את זה יותר, וזה התפרץ ממנו כמו סכר.
״ אני לא מבין מה אין לכם לב? מה כבר בן אדם מבקש? שתשמרו לו על החתולה? באמת! אין לי איפה לשים אותה, אם היא מתה היום לאף אחד לא אכפת?״
שקט תקף את הבר. לא אלברט ולא הברמן ידעו איך להגיב לזה.
״יאללה שתזדיין החתולה! שתזדיינו כולכם!״
אלברט בהה בְּפָּלִי בפליאה ולא הזיז את מבטו. לאחר כמה שניות זה היה נראה כבר מטריד. פָּלִי אמר בעצבנות.
״מה אתה רוצה?״
ובין רגע אלברט נפל על הרצפה. פָּלִי מבלי לחשוב פעמים העיף לו כמה סטירות וראה שהוא לא מגיב עדיין. הוא ניסה להיזכר בקורס מד״א, שהוא עשה בתיכון . מה עושים. הוא התחיל לעשות עיסויי החייאה לאלברט בקצב אחד.
״ אלברט, אתה איתי? אל תמות לי פה!״
הוא איכשהו נזכר פתאום שהקצב שאמור להכתיב את העיסויים צריך להיות כמו השיר של הביי ג׳ייז stayin’ alive. אז הוא התחיל לשיר.
״סטיינג אלייב, סטיינג אלייב, סטיינג אלייב, סטיינג אלייב!״
כשלפתע אלברט חזר להכרה. ככה בין רגע. רגע אחד מת, רגע אחד חי. השניים התנשפו והתיישבו אחד ליד השני בשקט. אלברט מלמל בלחש
״תודה״
ופלי הנהן בהכרה. לאחר זמן מה של הירגעות פָּלִי החליט לצאת מהבר. שהוא פתח את הדלת, סימנים של זריחה החלו לעלות מהלילה הארוך הזה. בדרך חזרה הביתה פָּלִי חשב הרבה. אולי הוא ידחה את התאבדות למחר כבר. היום כבר מאוחר, והוא עייף. הוא ישן על זה עוד לילה ומחר כבר יראה מה הוא עוש-
בום! רעש של חבטה נשמע. כשמונית מזדמנת דרסה אותו. פָּלִי כבר לא ימשיך את קו המחשבה. הנהג מונית יצא לראות מה קרה וכשהבין החליט להסתלק מהזירה. לא מספיק המזונות שהוא משלם עכשיו הוא יצטרך גם לשבת בכלא.
אבל בדבר אחד פָּלִי יכול להתנחם. לפני שברח, הנהג לקח את קלרה החתולה איתו. ועכשיו היא חיה בתור פוצי ברמלה, והיא המלכה של הבית.