למה אני שונאת סרטים

נתחיל מהסוף. הסיבה העיקרית שבגללה אני שונאת סרטים היא האורך שלהם. אני פשוט לא טובה בלשבת באותו מקום שלושה ימים (חמישים דקות, אבל מי סופר). אבל רגע, עכשיו ברצינות, שעה וחצי של סרט זה בעצם שעה ועשרים ושבע דקות יותר ממה שאני מסוגלת לסבול. וכל הסרטים הם מינימום באורך של שעה וחצי, כאילו, "חוסר התחשבות בציבור ההיפראקטיביים שלום, מה תרצו להזמין?" ושלא נדבר על הקומדיות הרומנטיות שהם באורך של שעתיים, וסרטי מלחמה באורך של ארבע שעות, וסרטים הודיים שנמשכים חודשיים ושיעורי תנ"ך שנמשכים שתיים עשרה פאקינג שנים שמשהו ירצח אותי גאד דמט.
ובכן, ישנן עוד המון סיבות לשנוא סרטים. אני בהחלט מתכוונת לפרט חלק מהן מתישהוא. יכול להיות שתזדהו, יכול להיות שלא תסכימו עם שום מילה, יכול להיות שתפרשו חלק מהתוכן כפוגעני (לדיווח הגיבו בתחתית העמוד: נהניתי מאוד), יכול להיות שתרימו טלפון לאבארבנל ויכול להיות שהפיסקה החופרת הזו לא תסתיים לעולם, נוסו על נפשותיכם!
אכן אכן, זה הולך ומדרדר. *תוצאותיה של ישיבה ממושכת*
בכל מקרה, לכל אלה שרוצים להאשים אותי בגזענות בגלל הכותרת השערורייתית אני רוצה לאמר: אתם יכולים לנשק לי את התחת, אבל אני לא אומר את זה כי זה לא הולם, לא מכבד את המעמד ועלול לגרור תביעות משפטיות ולכן אסתפק ב-: "אתם מוזמנים לכתוב מכתב תלונה בשלושה העתקים ולשלוח אותו בדואר למי שבא לכם." (הא! הכנסתי להם. יש לי את זה.)
ובכן, לכל מי שחושב שאני חולת נפש – לכו תמצאו חוש הומור (רק ב"זיל – הזול"! והקונים שניים – חבילה של סבלנות מתנה!)
לכל מי שחושב שאני חופרת – תפסיקו לקרוא את זה ולכו תמצאו חיים.
לכל מי שמחפש דרך מהירה וקלה להתעשר – פרוייקט נדל"ן נדיר על גבול ירוחם-בית אל רק היום בשני מיליון שקל לבעלות חלקית על משבצת במעלית.
ולכל הסקרנים שרק מחכים שהסיבות שהבטחתי יתחילו – תתאזרו בסבלנות. וקחו לתשומת ליבכן שיותר משמאמר זה יעסוק בשנאתי העזה לשחורים אההה לסרטים, הוא יעסוק בכתיבה מפגרת ושערורייתית. תהנו!
ובכן, מספיק לדחות את הסיבות כדי ליצור מתח בגרוש – בואו נתחיל.
טוב, אני מתעבת סרטים שאמורים להיות מצחיקים אבל הם לא: "זלזול באינטיליגנציה שלום, מנת השף – החלקה על בננה. ולקינוח – עוגת קצפת לפרצוף של אשכנזי שמן (שמת ללקק אותה אבל מפחד לצאת אשכנזי שמן). לכו לכו תביימו יובל המבולבל ביצ'ס.
ובנוסף, אני שונאת סרטים כי הם מחו"ל. אני שונאת סרטים מחו"ל כי אני לא מבינה את השפה ויש את הכתמים הלבנים האלה בתחתית המסך שזזים כל הזמן, כאילו, איך אפשר להתרכז ככה?! ותמיד יש אנשים מושלמים ובניינים מגניבים וחופים יפים וטכנולוגיה מתקדמת ועוד כל מיני דברים שלא קיימים במציאות. ולגבי השחקנים המושלמים: למה הם כלכך מושלמים?! ועד שהתרגלתי לפרצוף שלי.
מצד שני אני גם לא רוצה סרט ישראלי ("יקנעם – כל האמת", אוותר).
אעעח שום דבר לא טוב לי גאד דמט.
ועכשיו אתם בטח שואלים: "טוב, אם לא סרטים, אז מה לעזאזל נעשה כשנרצה לברוח מהמציאות המחורבנת שלנו?"
הו. ישנן המון תצורות מדיה מגוונות ומשעשעות.
יש את ה"אינסטגרם": 'בואו נבהה כולנו בריבועים שבתוכם פרצופים של אנשים שקרובים מדי למצלמה ונעקוב אחרי מפורסמים כדי שנוכל לקלל אותם בלב ונקרא בדיחות מצחיקות במקום לעשות משהו משמעותי עם החיים שלנו.'
ומה הקטע של אנשים שעורכים את התמונות שלהם? נראים כמו ביונסה באינסטגרם וכמו שרה נתניהו במציאות. ועוד פעם אחת שמישי כותבת "#תמונהבטעות" אני בטעות מתקשרת לחיזבאללה ובטעות תיפלט לי הכתובת של הבית שלה (3… 2… 1… *הבית שלה לשעבר). כאילו, מה טעות פה?! זה ערוך ואת בפוזה ואם פותחים את הגלריה רואים עוד 74 תמונות זהות.
ואיך לעזאזאל מאייתים אינסטגרם??!
*לוקחת כדורי הרגעה*
טוב, אז נראה סרטון ביוטיוב. אבל גאד דמט העיגול הקטן הזה שמסתובב!! אולי במקום להראות לי אותו תראו לי תסירטון כבר?! ולמה יש בבצפר אינטרנט רימון?! איך אוכל לראות פורנו בשיעורי תנ"ך ככה?!
אוקי, אוקי, אז לא יוטיוב, פייסבוק. *צרצרים*
אני אלך לראות סרט עכשיו.

#טקסטטיעוןבטעות.