למה אני קיים?

למה אני קיים? השאלה הזאת הייתה הראשונה שהטרידה אותי מאז נולדתי.
והנה, הטלפון שלי מצלצל, "אחד בלילה עכשיו!" אני רוטן ומנתק אותו.
הוא מצלצל שוב. "הלו?"
"אתה רוצה לדעת למה אתה קיים, לא" שואל קול. "כן, אבל…" לפני שאני מספיק לדבר הכל משתנה ואני עומד בתחנת רכבת, הרציפים ריקים, ואף רכבת לא חונה באף תחנה. הכל עשיו משיש, לבן…בוהק כל כך.
על הרצפה יושבים ארבעה אנשים: נזירה,איש בגיל העמידה, תינוק ומלאך.
הם משחקים בקלפים ומביטים בי, כאילו רוצים משהו.
"אתה הגעת לכאן כדי לגלות למה אתה קיים, לא?" שואלת הנזירה.
אני מהנהן. הרקע שוב משתנה. אני עומד בשדה פתוח וירוק. רק אני, לבדי.
הכל שקט, לפתע, הדשא נעלם, ואני נופל…עוד ועוד…
אני חוזר לתחנת הרכבת שעכשיו מוצפת בים של אנשים.
"הבנת למה אתה קיים?" שאלו ביחד הנזירה, המלאך,התינוק והאיש. הקול שלהם התמזג לאחד.
"כן."
התעוררתי.