למה אני לא?
החיפושית הקטנה הסתכלה על הדבורה. היא נחתה על עלה כותרת אחד ליד עלה הכותרת שעליו ישבה החיפושית, תחבה את גופה לעבר מרכז הפרח, והחלה מוצצת את הצוף. לאחר ששאבה את כל הצוף מהפרח הוורדרד, פרשה את כנפיה ועופפה משם בזמזום חרישי.
׳למה אני לא יכולה לעופף בכזו חינניות?׳ חשבה הדבורה בעצב מהול באכזבה קלה והמשיכה במסעה אל הפרח הבא.
מאוחר יותר באותו היום, הגיעה החיפושית לשדה צהוב ורחב ידיים. היא צפתה בו מצמרת עץ אשוח. לפתע ראתה זברה בורחת במנוסה מהירה. לאחר כמה שניות ראתה צ׳יטה מהירה רצה אחריה. זה רק עניין של זמן עד שתתפוס את הזברה חסרת המזל.
׳הייתי רוצה לרוץ בכזו מהירות…׳ חשבה החיפושית והלכה לישון.
למחרת הגיעה לעיר קטנה. היא טיילה לעבר מדשאה של בית גדול כשראתה בחלון אישה מבשלת ארוחת ערב לבעלה ולשני ילדיה. היא טיגנה ביצה, הוסיפה מלח ופלפל, ואז שפכה מעט מהחביתה לארבע צלחות לצד סלט ומעט אורז.
׳חבל שאני לא כזו גדולה וגרה בבית מפואר ויפה,׳ הרהרה החיפושית והמשיכה בדכדוך בדרכה.
לפעמים נדמה לנו שכל מה שחסר אצלנו יש לכל האחרים. קשה לנו להעריך את הדברים שמיוחדים רק לנו ואין לאף אחד אחר. אבל מה שעושה אותנו למי שאנחנו הם הדברים שייחודים לכל אחד ואחד מאיתנו, ואם נהיה כמו כולם, בעצם נאבד את מי שאנחנו (:
תגובות (0)