למאק

"בא לי משהו מתוק" חשבתי לעצמי, בזמן ששכבתי במיטה. לאחר כחצי שעה קמתי, שמתי כפכפים, ודאגתי להכניס לכיסים את מכשיר הפלאפון, הארנק, המפתחות והאוזניות. בהתחלה תכננתי לנסוע לחנות ממתקים הסיטונאית באזור תעשייה, אבל אז חשבתי שהאוטו שלי חונה בחניה הקרובה של הדירה, ואם אני אוציא את האוטו יש מצב שהשותף המניאק יתפוס לי את החנייה, ולא רציתי שזה יקרה אז החלטתי ללכת ברגל לתחנת הדלק שמול האוניברסיטה. בדרך עברתי באוטו והוצאתי סיגריה, שרמזה לי שאני צריך לקנות עוד סיגריות.

אני גר באל-ארי, שזאת עיר קטנה בשומרון. יש כאן ארבע מסעדות, שלוש פיצריות, שני בתי קפה ודאנס-בר אחד שאני מאוד לא אוהב. וכמובן שחוץ ממסעדה אחת כולם סגורים בשבת. יש כאן גם את אוניברסיטת אריאל בשומרון (לוקח להם זמן להתמודד עם שינויים), אבל בתקופת מבחנים כמו זאת אני מעדיף להגיע אליה כמה שפחות.

שמעתי שיר רוק קל ועישנתי את הסיגריה בזמן הצעדה אל תחנת הדלק, והתרשמתי מהתזמון המצוין שבו גם השיר וגם הסיגריה הסתיימו בהגעתי אל תחנת הדלק. נכנסתי לחנות הנוחות וישר התקדמתי אל עבר המדף עם המתוקים, חסר אונים מול המבחר העצום. לבסוף עיני נתקלו בשקית של ערגליות MIX, שבתוכה ערבוב של ערגליות בטעם שוקולד וערגליות בטעם תות. בתור אחד שיחסית אפאתי כלפי ערגליות, חשבתי שאולי שילוב של שניהם יהפוך אותי למעריץ. לקחתי את השקית וניגשתי לקופה.

עמדו לפני שלושה בתור לקופה. הראשון היה גבר שמן עם כיפה לראשו ואקדח לחגורתו, והוא התעניין בקונסולת הXBOX שהוצעה למכירה בתחנת הדלק.
"הבן שלי ימות על זה!" הוא אמר עם גב זקוף.
"זאת לא הקונסולה הכי חדשה שלהם אבל היא תעשה את העבודה. היא גם מגיעה עם פיפ"א, אז אם הבן שלך אוהב כדורגל הוא ממש ישמח." ענה לו המוכר המחוצ'קן, בהתלהבות מהאפשרות לחלוק במידע הרב שצבר במהלך שנים של התנזרות לא רצונית מיחסי מין.
"יאללה תביא לי את זה ושני ערק."
בזמן הזה נכנסה לחנות אישה צעירה בחולצה של הסופר הצמוד, וצעקה על האיש השני בתור, רוסי מבוגר עם מבט עייף.
"אנדריי! כמה פעמים אמרתי לך לא להפקיר את העמדה שלך בכניסה?!"
"אני רק נכנסתי לקנות סיגרטי ומיד חוזר לעבודה" הוא ענה לה בקול אומלל.
"אבל אנדריי, כבר דיברנו על זה שפה זה השטחים ושמסוכן כאן! מה יקרה אם יגיע מחבל מתאבד לסופר שלנו?!"
"אז תתקשרי למשטרה, הבוס לא הביאו לי רובה".
הבחורה גלגלה את עיניה ויצאה מהחנות. אנדריי הסתובב אלי והתחיל לספר לי ברוסית על כמה שכל המדינה הזאת חרא ושגונבים מכולנו כל הזמן כסף ושבברית המועצות הוא היה המאבטח של המלך, וכל הזמן רק ניסיתי להבין איך הוא זיהה שאני רוסי, כי חשבתי שרק אני טוב בלזהות רוסים. השמן עם הכיפה פינה את הקופה ואנדריי שילם במטבעות על קופסה של טיים. הבחור שאחריו אמר שהוא הולך לשירותים ואז הגיע תורי. הנחתי את השקית ערגליות על הקופה וביקשתי קופסה של קאמל צהוב.
"נגמר לנו הקאמל, יש רק למאק."
"מה זה למאק?"
"זה כמו קאמל אבל הפוך."
"בסדר תביא".

שילמתי על הדברים והוא הודה לי על כך שקניתי בילו, יצאתי מהחנות והדלקתי סיגריה. הטעם היה אותו הטעם, אבל על הקופסא היה רשום שכל סיגריה מוציאה 43 חומרים מסרטנים מגופי. בינתיים חשבתי על כמה מגוחך הרעיון של שקית שמשלבת בין ערגליות תות לערגליות שוקולד ושבחיים לא שמעתי מישהו אומר שזה חסר לו ונזכרתי שכבר הוצאתי על זה כסף אז זה לא משנה. מהסופר הצמוד נשמעה צעקת "אללה הוא אכבר!" ולאחריה פיצוץ גדול. כל הסופר התמלא בחלקי גופות וליטרים של דם, ואנדריי רץ פנימה עם המדחום הדיגיטלי שלו. הלכתי הביתה וגיליתי שהשקית של הערגליות MIX הייתה רעיון מחורבן, ואכלתי באדישות.