ללמוד לשחרר

"לאן נראה לך שאת הולכת?"
הקול הגיע מן גרם המדרגות.
"לאן שמתחשק לי" עניתי לו
וניסיתי לפתוח את הדלת.
אך, זה היה לשווא, היא הייתה נעולה.
"באמת נראה לך שאני אוותר על אוצר כמוך כול כך מהר?"
הוא צחק, ולראשונה מאז שהחלטתי לברוח הסתכלתי עליו
למרות שלא באמת הייתי צריכה את זה,
אני מכירה כול ס"מ מפניו.
אני יודעת שריסיו, ארוכים מספיק בשביל
לגרום לכול בת לקנא.
אני יודעת שהצבע הורדרד של שפתיו,
היה גורם לבנות להרוג.
אני יודעת שהחיוך שלו, יכול לגרום ללב לעשות 360 מעלות.
"קיוויתי, שתיתן לי מעט מרחב"
אמרתי לו באדישות, למרות שהלב שלי החל לדפוק כמו משוגע.
"את יודעת מה החוקים" הוא אמר וחייך את החיוך המעצבן ההוא.
"כן, טוב, אין לי ממש זמן לזה" אמרתי בגלגול עיניים.
"אם כך, את לא יכולה לצאת" הוא אמר ונראה שחיוכו רק גודל.
לעזאזל עם הרצון שלי, להישאר ולבהות בחיוך הזה כול היום!
"בסדר" אמרתי ועברתי על פניו, דואגת לפגוע בו עם כתפי.
"את יודעת שנמאס לי מזה" הוא אמר ותפס את ידי.
"נמאס לך ממה?" שאלתי אותו באדישות ולא ניסיתי לחטוף את ידי.
"נמאס לי שאת מוציא אותי רשע, את לא יכולה להבין אותי?"
הוא שאל כמעט בתחינה.
"אני יכולה" אמרתי לו
"אבל קודם אתה צריך ללמוד לשחרר"