לכל הרוחות (או דנידין התבגר) / הנעלם הגלוי

יש איזו אחת שאני מכיר, לא אגיד את שמה – אבל כל החבר'ה קוראים לה "הרוח"; למה, אתם שואלים? כי היא אף פעם לא מגיעה לדברים שאנחנו מארגנים; גם כשמגיעה זה פעם ב… ולזמן קצר.
עד היום צחקתי עליה לא פעם שהיא "רוח", אך לא מזמן הבנתי שהרוח האמיתית היא אני – היא לא נמצאת, אך בכל זאת נוכחת; ואילו אני, שכמעט תמיד נמצא – בקושי נוכח, בקושי חי את הרגע; מה שבטוח, כל עוד לא "אראה נוכחות" אעלם כלעומת שבאתי.
אז אני מבין שאני כמו דנידין, רק מבוגר יותר; רואה את המתרחש אך אינו נראה לאחרים.
עכשיו אני צריך ללכת, מצטער…
אני הולך לרדוף את הבר הקרוב.