ליל חורף

ההרים הגבוהים היו מכוסים בירוק ולבן, מתנוססים גבוה מעל העננים שכיסו חלקים נרחבים מהם. ליל הכוכבים שנצץ מעל קצוות ההרים היה קסום, האורות ריקדו להם בשמיים, נסחפים אל מקום רחוק יותר. רוח חזקה נשבה על העשב, כמעט מעיפה אותו בעוצמתה, אך רק כמעט. יללות הרוח מילאו את אוויר ההרים הקר, והנהרות הקפואים עמדו יציבים על האדמה, דבר לא יכל לברוח ממעמקיהם הכחולים. חלומות תמימים של תקווה ריחפו מעל ההרים, אל תוך הלילה, נודדים יחד עם הכוכבים שמילאו את השמיים. חלומות של עלם צעיר השוכב במיטתו ובוכה, מנסה לחמם את עצמו בעזרת שמיכה מרופטת. מיטתו הישנה כבר מעלה אבק, כמו בשאר החדר. הלילה ירד לפני שעות, אך הילד התהפך במיטתו, מנסה לתפוס כמה דקות של שינה. הוא דמיין בראשו כבשים מקפצות מעל האחו, חופשיות מכל רע. אחת, שתיים, שלוש…. הוא המשיך לספור, אך זה לא עזר, והתקווה נמוגה ככל שהזמן חלף. כל מה שרצה הוא לילה אחד, לילה אחד של חלומות, לילה אחד בו יגיע למקום בו יש תקווה, ודאגות לא מצאות בו מקומם. הוא רק רצה מקום בו מישהו יאהב אותו.
היה זה ליל חורף קר, השמש בקרוב עמדה לעלות, וכל הכובבים שנוצצו בקסמם מעל ההרים הגבוהים כבר נכבו. דבר לא נשאר.