לחיות בעיר הגדולה||מרים פישלזון

לפעמים מרגישים,
שהחיים מרגשים,
שהעולם כה ורוד,
שזה ימשיך עוד ועוד.

לפעמים מרגישים,
רק בניינים וכבישים,
ועולם של בטון,
חונק מבפנים כמו פיטון.

לפעמים מרגישים,
קצת לבד בעולם,
שכולם כבר עזבו,
והכל נעלם.

לפעמים מרגישים,
כמו בכלוב של ציפור,
ואין דרך לשיר,
כי סגור המקור.

לפעמים מרגישים,
ערפל בחושים,
ויודעים… זה ניגמר,
ובוכים עד מחר.

לפעמים מרגישים,
להבה זעירה,
ויודעים שיש אור,
בקצה המנהרה.