לחבר את החלקים

יש לי וידוי – יש לי אהבה מאוד גדולה ל….. פאזלים.
כן כן, פאזלים. האלה עם התמונה שמחולקת להמון חלקים וצריך לחבר אותם? בדיוק כאלה.
זה משהו שאף אחד לא ידע עלי, אני חובבת פאזלים (כמעט) מושבעת.
אבל לא סתם פאזלים, הפאזלים של האלף חלקים, שהכל בגוון מאוד מסוים של צבע – הכי קשים.
למה אני כל כך אוהבת פאזלים? הרי זה של חנונים עם מכנסיים עד לאמצע החזה ומשקפיים ענקיים העונים לשם "נורמן".

אז זהו, שלא.
תנסו לעשות פאזל פעם, זה ממכר.
למה?
כי כשאתה מרכיב פאזל, אתה מרכיב תמונה שלמה, גדולה.
כשאני מרכיבה פאזל, אני מרגשיה שבאותו שמן אני מרכיבה גם את עצמי.
אני מפרקת את עצמי לגורמים, ואז מתחילה לחבר מחדש.
חלק ראשון: השם שלי, נופר.
חלק שני: הגיל שלי, שש עשרה וחצי.
חלק שלישי: השיער שלי.
ולאחריו כל המראה שלי וגם האופי.
אין חשבון נפש יותר קליל ויותר עוצמתי מאשר להרכיב את עצמך.
בדיוק כמו בפאזל, יש אצלך חלק שאתה מתלבט איפה לשים אותו, יש חלק שאתה בטוח שהוא במקום אחד, אבל בעצם הוא במקום אחר. הפאזל כל כך דומה לנו.
כשמסיימים את הפאזל, יוצרים תמונה שלמה.
כשאני מסיימת לחבר את החלקים של עצמי, אני יוצרת את הדבר הגדול הזה שנקרא נופר.
אני מרגישה שאני מכירה את עצמי, אני יודעת מה המגבלות שלי ומה החולשות שלי,
ואני יודעת במה אני מצטיינת.
ולאחר מכן, מגיע החלק האהוב עלי – לפרק את הפאזל ולהתחיל להרכיב אותו מחדש.

להרכיב פאזל – כבר לא דבר של חנונים, נכון?