לו יכולתי לדבר עם 6 מיליון?
אני מבטיחה שנזכור ,מבטיחה לא לשכוח ,מבטיחה להעביר לדורות הבאים ,אבל אני מבולבלת . איך לזכור אותכם ? לזכור את הכאב ,את העצבות ,את המסכנות והרעב, לזכור כמה בלתי אפשרי היה לשרוד , מה לזכור ? אני רוצה שהילדים שלי ידעו שהייתם גיבורים ,שלא ויתרתם ,וגם כשכן מצאתם כוחות אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה .
אני רוצה להאמין שיש עולם טוב יותר ,אבל אתם? אתם מאמינים ? אתם לא כועסים עלינו ? כועסים על החברה השיטחית ועל קו ההעוני, לא כועסים על הטקסים המסורתיים בבתי הספר אלה שהילדים מנמנמים ומחכים שיגמר כי נרדמו להם הרגלים ,לא כועסים על בדיחות שואה ,לא כועסים שזוכרים אותכם פעמים בשנה ?
אני כועסת ,אבל בעיקר כואב לי,מאוד, אבל אני מבטיחה לזכור ולהזכיר ,לזכור לתמיד ,לזכור שהייתם גיבורים .
תגובות (0)