לוכד החלומות

אולי ערב אחד כשאצא אל המרפסת, תחכה לי דמות מיוחדת שכה ייחלתי לבואה, והיא תצפה בשמי הליל המנצנצים, ידיה שלובות על המעקה, ותפנה אליי עם חיוך רחב כשתשים לב לבואי.

אולי תהיה זו נימפית יער דקיקה ומהפנטת, שאוכל רק בקושי להעביר מבטי מעיניה הירוקות ומטור פנינייה הצחורות, שבחיבוקה הרך והמלטף תתחכך לסתי הגסה בלחייה העדינה ואוכל לחוש כך בחיוכה הרחב ובגיחוכה השקט, שבתום אותו חיבוק נמשיך להחזיק את ידינו ולהביט אחד לנבכי נשמתו של האחר. שנשב יחד תחת ליל הכוכבים ושנוכל לדבר על שלל נושאי הרוח ועל החיים. שתצחק בצחוק מתגלגל מהלצותיי המטופשות, דומעת ללא שליטה. שנוכל לשתף את הדברים שמעיקים לנו, שמציקים לנו, שמודחקים בנו. שאוכל לייבב על כתפה ושבתגובה תעודד אותי במילים חמות ובליטוף כנה.

אולי יהיה זה בכלל אביר רב עוצמה וטוב לב, שיעטוף אותי במהרה בחיבוק חם ואוהב. אביר רב חן מחוספס, שישחרר את הצרות האצורות שלא ידעתי עליהן, שינחם בהבנה גם אם טרם מבין. שנשב יחד תחת ליל הכוכבים ושנוכל לדבר על שלל נושאי הרוח ועל החיים. שיעניק עצות והדרכות מבוססות ניסיון של שנים, שיגחך ויצחק בקולו העמוק מהלצותיי השנונות, דומע כי הזדקק אף הוא לערב זה. שנוכל לשתף את כל מה שמפריע לנו, מה שחסר לנו, מה שמכביד עלינו. שאוכל להתפרק על חזהו ושבתגובה יעודד אותי במילים חמות ובליטוף כנה.

אולי נוכל אף להמשיך במסענו מעבר לגבולות המרפסת, ונצעד לאורך שביל משאלותינו, נצביע מעלה אל שביטים וכוכבים נופלים ומטה אל בניינים ואורות זוהרים, לסירוגין. נצחק, ככה סתם, בלי סיבה. אולי אף נבכה בגלל המאורע – לא בכל ליל פוגשים חבר שכה הזדקקנו לנוכחותו, ולא בכל ליל זוכים לנחמה של חברת אדם כמותו.

ואולי כשיפנה את תשומת ליבי לכוכב מיוחד, ויתאר בהתלהבות את יחודיותו, יפסיק לרגע, וכשאפנה אליו את מבטי המופתע אראה רק ערימת בגדים שנחה לה, מזה זמן מה, על הרצפה הקרה. ואולי אז אבין ואפנים סוף סוף את גורלי, ואיוותר, כמו בכל ערב, לבדי.