להשבר. לאסוף. להדביק. (וחוזר חלילה.)

אני לא מתפוצצת. בכלל לא.
אולי רק קצת מלאה, אולי כמה שלבים לפני שהפיצוץ צפוי להגיע, או משהו באותו איזור..
אני לא שבורה,
ז"א- שלמה אני לא, ומרוסקת סופית אני עדיין לא, אבל נכון לשלב הזה בחיים (שמתעסקים בעיקר בלהשבר, לאסוף את השברים ואז להדביק הכל מחדש), אני רגע לפני שברון מוחלט.
ואני לא אומרת שאין לזה תכלית, כי בטוח יש. ואם אין- כשיגיע היום ואפרד מהגוף הזה לעולמים ואגיע למקום שכולו טוב או משהו בסגנון, אם אגלה שאין שום תפנית לשגעון הזה, תסמכו עליי שאמצא את מי שאחראי על מופע הבידור הזה ואפוצץ אותו אישית (גם בשמכם) עד שהבידור יתחיל להרגיש כמו מציאות.
ועוד דבר, אם אי פעם חשבתם שמשהו במציאות שלכם מעורר רחמים, תשכחו מזה. פשוט תשכחו. ועדיף שלא תגידו את זה לידי כרגע, או בכל מקרה. זה פשוט מסוכן. אני מסוכנת. לא כי אפגע בכם פיזית- פשוט כי זה חבל דק כל הסיפור הזה, וכל הקטע עם הפיצוץ עלול אשכרה לקרות.
וואלק, די מובן לי כל הסיפור הזה עם התיק המטאפורי שכל בנאדם סוחב על הגב.. פשוט שיש בי הנחה פשוטה שלכל בנאדם יש מערכת קריסה כלשהי שמוכנה בכל רגע נתון לקלוט אותו אליה בחיבוק חם, לעזור לו בכל הקטע הזה של ההדבקה.
ואיכשהו, כשאני על סף פיצוץ, אני מוצאת את עצמי מחזרת על הפתחים של כל מי שחשבתי שהוא חלק מהמערכת הזו שבניתי לי עד כה בחיי, ואין. פשוט אין. לא מרגישה שיש עם מי לדבר, מקסימום להקשיב. ולהקשיב. ולהקשיב. ולעודד. ולהוציא מתוך הקישקע את כל המילים החמות שהלב האשכנזי שלי מסוגל להרתיח. את כל התובנות והחוכמות שאני מרשה לעצמי להגיד בקול רם.
את כל מה שנשאר בנשמה הדוויה שלי.
ואני לא מסכנה, רחוק מזה. יש מצב גדול שאני בכלל זאת שגרמה למצב להגיע עד כדי כך.
זה פשוט- אם אני רוצה שמישהו יקשיב לי, ושאני אוכל להתרוקן מכל הפסולת שמפוצצת לי את כל הנשמה כמו פח זבל בחגי תשרי, אני צריכה לפתוח את הארנק לרווחה.
מי שישב מולי יריץ בתוך המוח שלו את כל התיאוריות הפסיכולוגיות ההזויות שרק אפשר וינסה לאבחן אותי בכל דרך, או להדביק לי איזה בעייה שמלווה אותי מאז ששכחו לקחת אותי מגן דבורה כשהייתי בת 4. הוא גם יכתוב הכל בדף. לא כי הוא יסודי, פשוט כדי לקרוא לפני הפעם הבאה-פשוט כדי לזכור.
ותאמינו לי, אני יודעת שאני לא היחידה.
אני יודעת שלהרגיש לבד זה נפוץ.
אבל לא בא לי. ובודד לי בתוך הנפש.
אני כל כך רוצה להוציא הכל, ולבכות עד שיגמר על מה.
ואז אולי כבר לא יכאב יותר..
לפחות עד הפעם הבאה שאשבר.