להרדים געגוע

להרדים געגוע
לילה. אני מכבה את האור בחדר הקטן שלי, נכנסת למיטה עם מצעי הפליז עם הפרחים הוורודים שקיבלתי מסבתא ומזכירה לעצמי שהגיע הזמן להחליף אותם. אני מתכסה בשמיכה. אני רגילה לקרוא ספר לפני השינה…אבל אני עייפה מידי, אחרי היום העמוס והמתיש שהיה לי. אני נזכרת במאורעות היום, בלימודים בבית הספר, ועל הריב שהיה לי נועה החברה הכי טובה שלי. כי היא ישבה לידי במבחן בהיסטוריה והעתיקה את כל מה שכתבתי. ואז בדיוק שהמחשבות שלי נרגעו ועצמתי את עיני, בא אורח בלתי צפוי, הוא נכנס דרך הדלת בצעדים חרישיים. תמיד הוא בא ברגעים הכי לא מתאימים, הגעגוע שלי. כשאני באמצע שיעור מתמטיקה, כשאני אוכלת ארוחת ערב ולפעמים הוא מפריע לי באמצע החלום. זאת דרכם של געגועים, תמיד באים בלי הזמנה. הם חסרי נימוס בסיסי. חשבתי. \"תלך! אני רוצה לישון\" אני אומרת לו. הוא מתיישב על המיטה. יצור מוזר הגעגוע הזה, אני חושבת. חובש לראשו מצנפת סגולה, ויש לו זקן לבן ועניים שמחליפות צבעים. ובכל פעם שמתכלים לו בעניים הוא מזכיר לך אדם אהוב. הוא קצת חצוף הגעגוע שלי. הוא מדבר בלי סוף. \"ניקול\" הוא קורא לי. \"תפני לי קצת מקום, אני עייף.\" \"לך מפה, תמצא לך מקום אחר לישון בו\" אני אומרת .ואז הוא מתחיל לספר לי על אנשים שאינם, סבא שלי למשל. על אנשים שלא ראיתי זמן רב. וגם על הזיכרונות שלי. הגעגוע שלי, הוא טיפוס עקשן, שלא מוותר ולא עוזב אותך. \"זוכרת שכשהיית בת חמש, אמא ואבא שלך לקחו אותך לגן חיות, ואת הסתכלת על הזברות ואמרת שאת רוצה זברה קטנה שתגור בבית, והתחננת בפני אמא שלך שתקנה לך אחת. ואחר כך, המשכתם לטייל ואבא קנה לשלושתכם גלידה. את רצית גלידה בטעם תות ושוקולד בגביע. והגלידה נמסה ולכלכה את השמלה החדשה שלך, שמלה אדומה עם נקודות לבנות.\" אמר הגעגוע. \"אני מכירה את הסיפור הזה\" אמרתי בנימת \'גילת לי את אמריקה.\' \"עכשיו תלך\" אמרתי בהחלטיות. אך, הגעגוע לא הקשיב לי, הוא נכנס מתחת לשמיכה ופתח את פיו בכוונה לדבר, אבל אז עצם את עניו ושקע בשינה עמוקה. ואני, חלמתי על סבא שלי. כשהתעוררתי הוא לא היה שם. על השידה ליד המיטה שלי, היה מונח פתק, שעליו רשום בכתב בלתי קריא: \"תגעגעי אלי?\" מיד ידעתי מי הכותב..