להרגיש ערה

אני נכנסת בדלת ולא מוצאת סיבה להכריז על בואי, בעיקר כי אני יודעת שאין פה איש.
אני משאירה את נעלי זרוקות בכניסה ואת תיקי על השולחן במטבח, אני יודעת שאילו אימי הייתה פה כרגע היא הייתה מרצה לי על כך שאני צריכה להיות מסודרת יותר, אבל היא לא פה אז למי אכפת.
אני יודעת שאני צריכה לאכול או שאולי עליי לפחות לנסות לסיים את שיעורי הבית שלי, זאת אומרת, יש לי טונה שלהם אז אולי פשוט לנסות להתחיל אותם לא יהיה רעיון רע כל כך אבל אני לא מוצאת את הטעם באף אחד מהדברים האלו.
אני לא מוצאת את הטעם בדברים רבים לאחרונה, ואני בטוחה שזה סימן רע, אבל כמו שכבר אמרתי למי אכפת?
אני תופסת את חפיסת הסיגריות שלי ויוצאת אל המרפסת, אני יודעת שזה לא בריא לי, אבל זה רק דבר אחד מבין רבים שהורסים לי את הבריאות ואני מניחה שזאת הייתה הדרך האדישה שלי להתאבד.
אני מעולם לא ממש רציתי למות, אבל בהחלט לא רציתי לחיות, ודברים קטנים כמו עישון או שתייה מופרזת גרמו ליל האמין שאני מורדת בחיים בדרך מסויימת, חוץ מזה לא היה אף אחד שיעצור אותי.
אני מביטה בשמיים ותוהה למה אני לא יכולה להיות כלוהם, למה אני לא יכולה להמשיך לנוע אל ארצות ויבשות אחרות, למה אני חייבת להישאר במקום חסר כל כמו זה כאשר יש דברים הרבה יותר מעניינים מחוץ למקום הזה.
אני לא יודעת כמה זמן אני יושבת על רצפת המרפסת, פשוט בוהה בשמיים, אבל השמיים חשוכים וכל הכוכבים כבר תפסו את מקומם בשמיים כאשר אני קמה ממקומי בסופו של דבר.
אני לא יכולה שלא לתהות אם אבי יגיע בקרוב לצעוק עליי בשאלה איפה ארוחת הערב שלו, אבל אני מגרשת את המחשבה המטופשת הזו בעזרת צחוק מריר מהר מאוד.
הוא לא אמר לי דבר כבר זמן מה, הוא ממשיך להסתובב בבית כאילו אני לא קיימת, מסרב לדבר איתי ובקושי עונה כאשר אני שואלת אותו דבר מה, אני ממש מפקפקת שהעובדה שאין אוכל חם תשכנע אותו לדבר איתי.
אני מרימה את תיקי מהשולחן ורצה אל עבר החדר שלי, מחליפה בזריזות את תוכנו. אני לא יכולה לחיות ככה יותר, אני לא יכולה לצאת מהבית הזה כל בוקר ללא חשק ולחזור אליו עם אפילו פחות ממנו, אני רוצה ללכת לחקור את העולם ואני לא יכולה לעשות זאת כל זמן שאני ממשיכה לחיות את השגרה המשמימה הזו כל יום. אני לא יכולה לחיות את החיים שרציתי כאשר המשכתי לתת לחיים לעבור על פניי כמו חלום בהקיץ.
אני הולכת בחזרה אל פתח הבית ונועלת את נעליי, אני מביטה סביבי ואני לא יכולה לראות דבר שיצביע על כך שהייתי פה בכלל ועם המחשבה הזו אני מחייכת ויוצאת מהבית. הגיע הזמן לתפוס את המושכות של חיי, הגיע הזמן להרגיש ערה כשאר העיניים שלי פקוחות.