להקפיא עולמות – לתחרות סיפורים של sunshine

ישבתי על הספסל , חושבת עליה . ועליו .
היא הלכה , ואחריה אבדתי אותו . להחזיק מעמד , מה זה אומר בעצם ?
איך אפשר ?
לא רוצה להתמודד , לא להסתכל למוות בעיניים .
לא רוצה לצעוד לעבר הפחד , לא לנצח .
רק שקט , וחום . רק אהבה , ושיהיה טוב .
ועכשיו לא טוב . לא לי לפחות .
אני רואה אותו , יושב ליד עץ התאנה של הגן ,
עיניו מחפשות שקט , שלווה – מישהו להיות איתו .
מתחילה לצעוד לעברו , מקווה שבכל זאת לא אבדתי אותו .
" היי . מזמן לא דברנו . " אני נגשת אליו , למה אני מצפה בעצם ?
" היי . " הוא אומר לי בשקט , לא מגלה מה יושב לו על הלב .
" טוב , אז ביי . " אני מבינה שלשיחה הזאת אין שום משמעות .
" רגע , נועה , חכי . " הוא עוצר אותי ותופס בידי .
" אני רוצה להגיד לך משהו . לא היה לי זמן להגיד את זה , את התרחקת ,
אני התרחקתי , ושנינו היינו שקועים בשלנו . ועכשיו… יש לי זמן . בשבילי , בשבילך ,
בשביל להבין דברים . " הוא אומר לי , לוחש את המילים , באטיות ,
ואני מתענגת על כל אחת מהן .
" מה ? " אני מסתכלת עליו , מנסה להראות כועסת .
" אני אוהב אותך , אני אוהב אותך . רק אותך . " הוא אומר לי .
" הו , איתי… " אני אומרת לו , דמעות עומדות בעיני ואני מסמיקה כליל .
" תגידי את זה . " הוא מאיץ בי .
" אני לא יודעת , איתי . בלבלת אותי , ואני לא חושבת שאוכל להחזיר לך אהבה .
אני לא מצליחה להבין , אולי אתה כן , אני לא . " אני מהססת .
" טוב… " הוא אומר לי , ומתחיל ללכת , מסתיר את אכזבתו .
לפני שהוא הולך הוא שולח לי מבט חמים , עצוב , חודר ובכל זאת – אוהב .
זה מספיק בשבילי .
" אני אוהבת אותך . "
אני מתקרבת אליו ומלמלת לו את מה שרציתי להגיד כבר כל כך הרבה זמן .
לא אבדתי אותו , הוא נשאר איתי . אני לא אאבד אותו , והוא לא אותי .
" אז בכל זאת ? " הוא מנסה להבין . אני מהנהנת , ידי רועדות .
הוא מתקרב אל פני , מלטף בידיו
הנעימות את שערי החלק . שפתינו נפגשות , אני רועדת . סוף סוף הצלחתי להשיג את רצוני ,
סוף סוף הצלחתי להחזיק מעמד , להחליט . סוף סוף . לעמוד ולהגיד האמת .
לפעמים רק צריך לנסות .