להישרף עם שדים – לסבב הראשון של CnnBll

תחילת הסבב של CnnBll:
יצאתי מדלת הפאב אפוף עשן. האוויר הקר של הלילה דקר את פניי אך נתן לי הרגשה טובה. נשמתי את מלוא ריאותיי והצטנפתי במעילי.
דלת הפאב נטרקה מעצמה. סוגרת בפנים את הריחות, העשן והקולות.
ירדתי את שלוש המדרגות והלכתי לחנייה. החספוס של האספלט היה שונה מרצפת הפאב אשר מחליקה או דביקה… תלוי איפה דורכים.
"אני צריך אוויר." אמרתי לעצמי ונעצרתי במקום.
הוצאתי מכיס המעיל את קופסת הסיגריות והמצית. פשפשתי אחרי סיגריה בקופסה ולבסוף מצאתי אחת אחרונה. ביד מיומנת הדלקתי את הסיגריה והתענגתי מהשאיפה הראשונה.
קימטתי את הקופסה הריקה וזרקתי הצידה בלי לחשוב. מסתבר שהיא נחתה לרגלי מישהי שלא הבחנתי בה עד עכשיו. הסתכלתי עליה מהרגליים עד לראש.

המשך שלי:
היה בה משהו משונה, משהו כמעט לא אמיתי. עורה היה חיוור ומעט שקוף עם גוון כחלחל, שערה השחור היה אסוף בפקעת רופפת על עורפה ועיניה היו כה קטנות שהיה קשה להחליט מה צבען. הבטתי בה. היא הביטה בי. מצמצתי.
"יום רע?" שאלה לבסוף. קולה היה צרוד וצורם, כאילו זמן רב לא השתמשה בו.
"מאוד… הלוואי שהייתה לי עוד סיגריה." נאנחתי ופלטתי עננת עשן.
"מעניין, כי אני חושבת שנשארה סיגריה אחת בקופסה."
הרכנתי את מבטי לרגליה ואכן סיגריה נוספת בצבצה מהחבילה. בדיוק מה שחסר לי עכשיו! מיד התכופפתי אל החבילה והרמתי אותה מהקרקע. "תודה רבה לך, אני-" אך כשהתרוממתי היא כבר לא הייתה שם. נעלמה באותו אופן פתאומי בו הופיעה. הקפתי את החניון במבטי אך הוא היה ריק פרט לכמה צעירים שבדיוק יצאו מהפאב. "מוזר…" מלמלתי לעצמי.
רעש פתאומי של פיצוץ מתוך הפאב חתך את האוויר, ולאחריו נשמעו צעקות מבוהלות. הסתובבתי אל הפאב בבעתה, הדלת נפתחה בעוצמה וזרם של אנשים נסחף אל החנייה.
"שמישהו יקרא למכבי אש!" מישהו צעק.
"ולאמבולנס!" צעק אחר.
"זה נורא!" צווחה אישה נוספת.
"זוז מהדרך!" דרשה קשישה ודחפה אותי במקלה.
"תירגעי!" התעצבנתי אך זזתי הצידה.
סרטים החלו לרוץ לי במוח. מה קרה? מי נפגע? מישהו שאני מכיר? ואני מכיר כאן המון אנשים. לפתע עלתה במחשבתי האישה המשונה שפגשתי זה עתה. היא לא יצאה כעת מהפאב, ואין ספק שלא יכלה להספיק לצאת מהחנייה בלי שהייתי רואה אותה. לחץ פתאומי תקף אותי, והפעם זה היה תורי לדחוף אנשים. "תנו לעבור!" צעקתי ושעטתי אל הדלת. לא חשבתי על מה שאני עושה.
"משוגע!" קרא אחד.
"מטורף!" הסכים אחר.
התעלמתי מצעקותיהם ונדחפתי אל תוך הפאב. מיד כשנכנסתי התחלתי להשתעל. המקום היה אפוף עשן סמיך ומחניק, שנפלט במהירות מפחידה מתוך חדר צר מאחורי מהבר. "אישה עם שיער שחור!" קראתי בכל הכוח שהצלחתי לאגור, מבין לפתע שאני אפילו לא יודע איך קוראים לה. "יש פה מישהו?" צעקתי חזק יותר וחשש החל לפרפר בבטני. השתעלתי בפראות ונאבקתי להתקדם לעבר החדר הצר, אך לפתע ראיתי משהו שגרם לגופי לקפוא בחרדה. מתחת לאחד השולחנות, בלי תזוזה, שכב אריק, אחי הצעיר. לא היה לי מושג שהוא נמצא כאן היום. צווחה מלאת אימה נפלטה מגרוני. זרקתי הצידה את הסיגריה המשומשת שעוד אחזתי בידי ואת חפיסת הסיגריות הכמעט ריקה, והתנפלתי עליו. "אריק! אריק! תענה לי!" טלטלתי אותו, בהלה מציפה אותי.
"צריך עזרה?" קול צרוד ומוכר שאל לצדי.
היא עמדה שם, מטר ממני, בהכרה מלאה.
"בבקשה, שיחיה. שיחיה. הוא חי, נכון?" בשלב זה דמעות כבר בצבצו בעיניי. השיעולים שלי הפכו לשקטים אך תכופים יותר.
"בוודאי." אמרה.
ליטפתי את שערותיו בתקווה. מתנענע כמתפלל. מרחוק שמעתי כבר סירנות משתוללות. כרעתי לידו זמן שנדמה כנצח, עד שפתאום קול חלש לחש במאמץ מתחתיי "מה קרה?"
"אתה חי!" קראתי בעיניים נוצצות. חיבקתי אותו בחוזקה וחשתי את גופו רועד.
יללות הסירנות התחזקו, ודלת הפאב נפתחה באלימות. חצי תריסר כבאים רצו פנימה, בדיוק ברגע בו האש פרצה מתוך החדר הצר והחלה לאכל את הבר ועוד כמה שולחנות.
הרגשתי את עיניי מזדגגות מהעשן, והנחתי לכבאי חסון לגרור אותי אל החנייה שהתמלאה באנשים מסוקרנים ונרגשים.
"הוא ניצל… הוא ניצל….." מלמלתי באושר.
האישה המשונה מעדה לצדי. "קופסת הסיגריות. שכחת… אותה… בפנים…" אמרה בחולשה.
בהיתי בה בהפתעה. "זה בסדר, אני כבר לא צריך אותה."
"היא תישרף…" גנחה.
"זה בסדר." חזרתי.
"לא, אתה לא מבין. אני ג'יני."