להילחם עד הרגע האחרון

אם הייתי יכול, באמת שהייתי מנסה, להילחם. אך זה חזק יותר ממני, וכוחותיי אוזלים, מיום ליום.
תניחי לזה, כי אני חושש שזה ימוטט אותך, לחלוטין. את יודעת כמה שזה קשה; להביט קדימה מבלי לחשוש שמישהו מאחורה עלול לנעוץ בך סכין. כך חייתי כול חיי, מבלי רמז כלשהו איזהו הפרצוף הנכון, אותו פרצוף שבהדרגה חיסל את מהותי, מעמדי, כבודי והחשוב מכול- לבי.
גורלי אינו אמור להדאיגך. אם כי, הוא אכן מר, אכזר וכואב. אך את יודעת? לפעמיים אני חושב שזה מתנה מאלוקים, אותו אלוקים שלא נטש אותי, גם כשלא הייתי ראוי לכך.
אילו יכולתי הייתי באמת מנסה, לומר לך, אֶת שעל לבי. אך זה לא בכוחי כעת וגם לא יהיה בעתיד. לכן אני מבקש ממך, הניחי לזה. הניחי לזה כעת, כשעוד יש לך הזדמנות. הניחי לזה ואת עוד תראי, המתנה שלך מאלוקים תגיע ואז.. אז את תביני אותי, אֶת שעל לבי..

ואולי אז, אהיה מסוגל להילחם.
להילחם עד הרגע האחרון.