להילחם בכל הכוח!

"איזה סיכוי יש לאיש זקן מול אביר משוריין וחסון ומדהים ביופיו באופן כללי?!" אמר האביר המשוריין והחסון והמדהים באופן כללי.
"אוהוהו… הסיכוי שלי טמון במגוון הכובעים הרחב שלי!" צעק בחזרה האיש הזקן והלא מרשים במיוחד לכל הדעות.
במהרה שלף הזקן כובע כחול וחבש אותו. בידיו הופיע סט צלחות כחולות ומקושטות.

"אתה לא תעז…" החל לומר האביר.
"אני דווקא כן עז. ואני עומד להראות לך איפה אוכלים את ראש הדג!" אמר הזקן שלא באמת היה עז.
"אבל הצלחות.. הן ממש מוכנות לארוחת החג! אין לך טיפת כבוד?!" שאל האביר בדרמטיות.
"אני מצטער, אבל לפעמים אתה חייב לעשות הכל בכדי לשרוד." השיב הזקן וזרק את הצלחות במהירות אל האביר.

"קדימה, שיעורי ג'אגלינג ביסודי.. אל תאכזבו אותי עכשיו.." לחשש האביר אל כד הציטוטים המביכים שלו ושלף חרב ספוג הידועה בכינוייה המאיים "בננה".
היה ברור לכל שזהו רגע מכריע בחיי הלוחמים הנועזים – שובר הצלחות יזכה בצעקות נכבדות מאמא שלו, בנוסף לקנס כבד על לכלוך בציבור. הם לא יכלו להרשות לעצמם דבר כזה.
בתנועת חרב מרשימה, הניף האביר את הצלחות לאוויר והחל לג'נגלנג אותן. ספקות עלו בראשו של האביר – "האם "לג'נגלנג" זו מילה? האם אני בעצם טיפש מטופש?", אבל הוא לא נתן להן לכבוש את דעתו בעודו מג'נגלנג במומחיות.

"אני לא מאמין – חשבתי שכולם שכחו את תורת הג'נגלונג רבת השנים!" אמר הזקן עם הפאות.
"ובכן, צפה ותלמד, פרחח! אני מתערב שאפילו קנקן חלב לא היית שותה בשלוש שעות!" אמר האביר בזלזול.
"עוגי בטעם עוגיות עליך, חצוף! בדיוק לפני שלוש שעות סיימתי קנקן חלב ששתיתי שלוש שעות, שהוכן מראש שלוש שעות קודם לכן!" ג'ינגלנג הזקן.
"…לא." השיב האביר בקצרה והפיל בטעות את כל הצלחות לרצפה.

תחושת היאוש והסבל רבצה באביר כעת. זהו סוף הקריירה שלו – איש זקן עם כובע ניצח אותו, והוא אפילו לא התאמץ!
"ועכשיו, כשניצחתי, אני רוצה שתוריד את קסדת האבירים שלך! אני רוצה לראות אותך בוכה..!" אמר הזקן ברשעות.
"טוב.. נראה שהפעם ניצחת.." אמר האביר והוריד את המסכה.
"…אני לא מאמין…" התעוות הזקן. "לא ייתכן שאתה…"
"נראה שדווקא כן." התחיל האביר. "אני למעשה… עז."
ומאותו יום, איש זקן ועז נלחמו בכל הכוח.