להיות קצת יותר רזה
אני רק רוצה להיות רזה יותר,
זה הכל,
או לפחות זה מה שחשבתי,
ואז כדור השלג התחיל לגדול.
אני רוצה להוריד כמה קילו,
רק בצורה הנכונה,
נותנים לי תפריט מתוכנן,
ואני מפסיקה לקנות חטיפים מהמכונה.
אבל עובר כמה זמן, וזה לא עובד,
או לפחות לא במהירות המספיקה בשבילי,
אני מתחילה לחשוב על דרך אחרת,
להגיע אל המטרה שלי.
שיטה לא מומלצת, לא בריאה,
ולא טובה.
לדלג על ארוחות,
לזרוק את העוגה.
קל מהמצופה,
כשההורים אף פעם לא בסביבה,
אני מפסיקה לאכול,
ומתחילה להיות יותר עצובה.
בשעת בוקר מוקדמת מדיי,
כעבור ארבעה ימים,
סרחורות, כאבים, קשה לי לעמוד,
קר לי, אבל גם חמים.
ובערב,
אחרי צבירה של פחות מעשר קלוריות שגורמות לי לשנוא את עצמי כל כך,
אצבעות מתקתקות על המקלדת,
אצבע נכנסת לגרון, והכל נכנס לפח.
וכך ממשיך הסיפור המקסים,
עד שמתחילות ההתלחשויות,
וגוררים אותי לבית החולים,
אני חלשה מידי בשביל לעשות בעיות.
מתי הפעם האחרונה בה אכלתי?
אחות שואלת,
אפילו אני כבר לא זוכרת,
ועם העיניים כבר מחפשת את הדלת.
מחברים לי אינפוזיה שמוליכה אוכל,
משכירים לי גם חדר בצבעים לא עליזים,
ותור לפסיכולוג,
העיקר לא להגזים.
חדר אוכל מסריח,
כמעט קל מידי להסתיר את התפוח,
טיפול ועוד טיפול,
לא מותיר לי זמן לנוח.
ואני משמינה שוב,
ושונאת את עצמי עוד יותר,
כך שרגע לפני שעשרות הכדורים משפיעים,
לא קשה לי בכלל על עצמי לוותר.
תגובות (25)
זה אמיתי?!
והכתיבה שלך מדהימה 0:
הבסיס היה אמיתי, אבל זה אף פעם לא הגיע למשהו קרוב לרמות האלה וזה כבר עבר(: ותודה רבה!
זה לא אמיתי, נכון? וידעת שיש דת בשם מפלצת הספגטי המעופפת? http://en.wikipedia.org/wiki/Flying_Spaghetti_Monster
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, הבסיס אמיתי אבל זה אף פעם לא הגיע לרמות כאלה ואני כבר מחוץ לזה
מה זה "משכירם"?
בכל אופן, לא בכוונה להעליב או לפגוע, אבל זה פשוט עוד קטע על אנורקסיה.
אני לא אומרת שהוא לא היה טוב, שהחרוזים לא היו בסדר או משהו. זה פשוט נושא חרוש נורא, שעם הרובוטיות חסרת הרגשות שלי אני לא מצליחה להתחבר בכלל וזה רק מרגיז אותי יותר ויותר.
בעצם, אני חושבת שעכשיו סתם נמאס לי ואני עייפה מזה.
זה לא באשמת השיר שלך, שנחרז די טוב (אם כי לא בדיוק משכירים חדר בשביל טיפול באנורקסיה, לפחות לפי ההיגיון הידוע לי) והכל איתו בסדר. זה פשוט הנושא.
אני כבר מותשת.
המפ…. גם אני
טעות מקלדת, זה לא היה בכוונה כמובן. מצטערת אם זה מעצבן אותך, אבל זה מה שבחרתי לכתוב עליו. אני מודעתת לכך שזה "רק עוד קטע על אנורקסיה", אבל זה מה שרציתי לכתוב עליו. אני חוויתי חלק מהתסמינים של זה, ורציתי לבטא את זה. הכוונה שלי ב"משכירים", היא שנותנים חדר בבית החולים.
אמרתי לך, זו לא אשמתך שזה יוצא על הקטע שלך.
אני יודעת שזה רציני ושהרבה בנות עוברות שלבים של זה(יש גם כמה בנים, אבל בוחרים להתעלם מהם בינתיים), אבל זו זכותי שימאס לי.
ולא אמרתי שזה "רק". אמרתי שזה "עוד". כמו שהקטעים שלי הם עוד קטעים שאמורים להביע תובנה מסוימת בכישלון רב, אבל לא -רק- עוד קטעים שאמורים להביע תובנה מסוימת בכישלון רב. אף קטע הוא לא "רק".
מצטערת אם העלבתי אותך. זאת לא הייתה הכוונה שלי ואני באמת מתנצלת.
הבנתי מה אמרת, ואני ממש לא כועסת או שום גבר כזה.
אני מודעת לתופעה של הבנים, ואפילו כתבתי קטע על זה כי זה באמת מכעיס שמתעלמים מזה רק בגלל שזה נורא "נשי" לרצות להיות רזה, לפי המון מהאנשים בעולם.
זכותך להגיד מה שאת חושבת, וזכותך לעשות מה שבא לך.
ממש לא העלבת אותי, ואני מעריכה את הביקורת שלך. גם ביקורות פחות טובות הן חשובות ועוזרות להשתפר.
אז תודה.
קורה לפעמים שאנשים נעלבים, אז עדיף להתנצל. אין בושה בהתנצלות.
בכל מקרה, בכתב אפשר לפענח את הכתוב בכל מיני דרכים שונות.
אני שמחה לפחות שמישהי חושבת בצורה כזאת :)
סטיי זה לא חייב להיות לגבי אנורקסיה.
יש בעיות תזונה אחרות.
אני עדיין מחפשת את הבעיה שלי – ציפורניים חלשות, נשירת שיער ו'נשילת' שומן[?]
סליחה הלפי שאני לא בקיאה בזה באמת :P
"נשילת שומן"? זאת מילה בכלל?
מסתבר שכן, כי זה לא קוקו לי. אני אבדוק מה זה.
סליחה, "צירוף". יצאתי אהבלה.
ולא. אין צירוף רשמי שהוא "נשילת שומן".
זה סוג של מטאפורה~
כי, הנחש נושל עור ואני מורידה שומן~
משיל. הוא משיל עור. נושל זה משהו שהשילו אותו ^^
אופס. מיי באד!
ממש עצוב אבל מציאותי לצערי :(
מקווה שזה לא עלייך ולא אמיתי והאמת שגם אני רזה ומנסה לרזות יותר אבל אני לא מפסיקה לאכול בשביל זה, אני לא חכמה במיוחד אבל לא עד כדיי כך מטומטמת.
זה לא היה אף פעם ברמות האלה, אבל כן הייתה הרעבה עצמית. עכשיו זה כבר לא רלוונטי, ואת לא צריכה לרזות כי תאמיני לי שכל אחת יפה בדרך שלה, וזה פשוט נוראי לעבור את זה.
ריקי, כתוב שם שהיא דת פארודית.
תאמת שיש לי סוג של הרגל שכל פעם שאני רעבה בלילה אני הולכת לישון ואז לא מרגישים את זה :) (אבל מצד שני זה לא עוזר אז אין מה לנסות) והאמת שאני לא עושה את זה בשביל לרזות אלא מתוך עצלנות…
העצלנות שלי עוד תחזור עליי כמו בומרנג
הטיימינג הזוי לחלוטין.
לפני בדיוק 10 דקות הסתכלתי במראה, ומיד ברחתי משם למראה הכרס שאני רואה שמתחילה לגדול לי.
וזה מתסכל, כי אני עדיין חזקה מספיק כדי לא להרעיב את עצמי, או לדחוף אצבע בגרון.
אבל אני כבר מרגישה שעוד מעט יגיע הרגע שאני כבר לא אהיה חזקה מספיק, והרצון להיות קצת יותר רזה יעלה על הרצון להיות בריאה, וחזקה, וחיה.
זאת הרגשה כל כך מגעילה לשנוא את מה שאת רואה במראה,
ולמען האמת, למרות שאף פעם לא הייתי הכי רזה בעולם,
עד לפני חצי שנה לא הבנתי עד כמה, האמנתי לבנות שהרגישו ככה,
אבל תמיד חשבתי שאליי זה לא יגיע, כי אני אוהבת את עצמי מספיק.
ועכשיו אני מבינה שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה מהצד,
ואפשר לאהוב את עצמך ולשנוא את עצמך בו זמנית והבלבול והפחד הם מה שגורם לתחושות הנוראיות האלו.
הלוואי וזה היה יכול להיפסק מעצמו, שאני פשוט אגיד 'די' ושם זה ייגמר.
חבל שהחיים לא כאלה קלים.
בקיצור, סליחה על החפירה, אבל תודה על שעזרת לי לפתוח את זה..
הכתיבה מדהימה, החריזה העדינה ממש מתאימה לסוג של הקטע,
ממש ריגשת אותי
את מקסימה, באמת. ואת כל כך צודקת. אבל אם יוצאים מזה (כשזה בשלב ממש מתקדם, לצערי, רוב הזמן זה לא קורה) אז מבינים מה באמת חשוב בחיים. ואני לא ישקר לך ויגיד לך שעכשיו פשוט לא אכפת לי איך אני נראית, כי ברור שאכפת לי. אבל עכשיו אני מבינה שלא רק שיש דברים הרבה יותר חשובים, אלא שגם יש דרך להשיג את מה שרוצים. וזו הדרך הכי לא נכונה שאפשר לבחור.
קשה מאוד להגיד "די" לכל הדברים מהסוג הזה. דיכאון, חרדה, אנורקסיה. כי באיזהשהו שלב זה פשוט לוקח שליטה ומשתלט עלייך עד שכבר קשה מאוד לעצור. אבל זה אפשרי.
אם אי פעם תצרכי עזרה, או תרצי לדבר, אני כאן. כי בתור אחת שיצאה ממשהו כזה (לא נוראי כמו במה שכתבתי, אבל אותו בסיס), אני יכולה לתת לך את כל הסיבות האפשריות לא לעשות את זה
זה כתוב טוב אבל זה די קיצוני~
בתור אחת שמנסה לרדת במשקל ומצליחה[6 ק״ג!] יש עם זה השלכות.
אמנם אני לא אנורקסית ולא בולימית אבל יש לי הפרעת אכילה.
אני לוקחת תחליפי תזונה שבמילא לא עוזרים, השיער שלי נושר והציפורניים חלשות. אני חלשה יותר וזה מעצבן. אבל מה לא עושים בשביל להראות מידה פחות?
זה הקטע! זאת התפיסת עולם היום, של "מה לא עושים כדי להראות מידה פחות", שהיא ממש לא נכונה. יש דברים שפשוט לא עושים. ואני הכי מבינה אותך בעולם, באמת. גם אני הייתי בזה, לא הייתי כמו במה שכתבתי, חס וחלילה, אבל דברים כן קרו לי. ועכשיו שאני כבר מאחוריי זה, אני באמת חושבת שזה לא לא חשוב, אבל שזה ממש ממש ממש לא הכי חשוב. אם את צריכה עזרה, או מישהו שיוריד אותך מזה כי זה יכול להתדרדר, אני תמיד פה
גם אני הייתי במצב הזה, לא כי רציתי, פשוט לא רציתי להקיא כשהכו אותי.. עכשיו אני מתחילה לעלות במשקל ואני עכשיו שוקלת משהו כמו 20 קילו (כשאני אמורה לשקול 45) רק שאני עדיין מקיאה, מקיאה בלי שליטה :(