להיות כמוהו

"אני אוהב אותך." הוא לחש אל בין שפתיי.
לא עניתי לו, פשוט נשכתי את שפתיו, ואתגרתי אותו.
הוא לא היה צריך יותר מזה, אני מניחה שגם אם לא הייתי מתגרה בו, הייתי מוצאת את גבי נלחץ את הקיר, ואת לשונו, משתעשעת בשלי.
אני מקווה שהוא שכח את העובדה כי לא השבתי להצהרתו.
אני לא רוצה לענות, משום שאם הייתי, הייתי נאלצת להגיד לו כי אני שונאת אותו.
אני לא יכולה לסבול את זה, את הרגשות אותם הוא מעורר בי.
אם הוא היה מצפה לתשובה, הייתי צריכה להגיד שרגשותיי, רחוקים מלהיות כמו שלו.
פעם אהבתי אותו, אך עם הזמן הבנתי שמה שאנחנו מרגישים הם שני סוגים שונים של רגשות, שאנחנו אנשים שונים מכדי להרגיש את אותם רגשות.
הוא היה בטוח באהבתו ואני היססתי יותר מידי.
הבנתי שהוא גורם לי להרגיש יותר ויותר חסרת ביטחון עם הרגשות שלי, והתחלתי לשנוא אותו, בעיקר משום שהוא היה כל מה שלא יכולתי להיות.
הוא היה יפה תואר ובטוח בעצמו, הוא היה מצחיק וחברותי, הוא היה כל מה שרציתי להיות אך לא ידעתי אך להפוך להיות.
תמיד חשבתי שאם אני אצליח לתפוס מישהו כמוהו, אני אוכל להיות מאושרת, אך האמת היא שהוא רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר משום שאני לא כמוהו, לא חייכנית מספיק או מצחיקה מספיק, שאני לא מספיק דומה לו.
וזה לא שלא ניסיתי, ניסיתי בכל נשמתי, אך פשוט לא הצלחתי, אני מניחה שזה משהו שנולדים איתו, ולא רוחשים.
משום שאילו יכולתי, תאמינו לי, הייתי הופכת להיות הוא, או לפחות קרובה ככל האפשר ללהיות הוא, הייתי יצור חייכני עם הומור מדהים שאף אחד לא יכול להתעלם ממנו.
אילו רק הייתי יכול להיות כמוהו.