להיות יפה

התהלכתי במסדרונות, והבטתי כיצד כולם מפנים לי את הדרך, איש לא רצה לעמוד בדרכי, אני מניחה שהם כבר למדו שאני ארמוס את כל מי שיעמוד בדרכי, מילולית ופיזית.
אני יודעת שכולם מנסים להתחבא ממבטי, כולם מפחדים להפוך לקורבן הבא שלי, כולם פוחדים שאנ יאצחק עליהם וביחד איתי כל השכבה, אך מה שהם לא מבינים זה שמעולם לא עשיתי את זה, מעולם לא צחקתי על איש מהם, הם פשוט מניחים שאני צריכה לעשות זאת משום שאחרים עשו זאת לפניי, אך הם לא מבינים כי פשוט לא אכפת לי מהם, שהחיים הקטנים והקטנוניים שלהם לא מעניינים אותי מספיק בשביל שאצחק עליהם.
בסופו של דבר, המסדרונות מתרוקנים וכל שאני יכולה לשמוע זה את רעש עקבי על רצפות השיש.
אני מביטה סביבי, עיני חדות וכל מי שהיה מביט על הסצנה, היה בטוח שאני מחפשת קורבן, מישהו להתעלל בו, וזה בדיוק מה שרציתי שאנשים יחשבו.
אני מביטה סביבי, רק עוד פעם אחת לכל מקרה, למקרה שמישהו הספיק להופיע ברגעים הספורים בהם נתתי לדעתי לרחף לרגע ואז צונחת על הרצפה, ומחביאה את פניי בין ידי.
אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי, שהסיוטים הכי גדולים שלי מתגשמים, אני מעולם לא באמת חשבתי שזה יקרה, אני הרי בסך הכל נערה די רגילה, דברים כאלה לא אמורה לקרות לנערות כמוני.
אני רוצה לבכות, אך אני לא יכולה, אני יודעת שהאיפור יימרח ואז כולם ידעו שמשהו לא בסדר, אך אני יודעת שלא חשוב במה הם יחשדו, הם לעולם לא יגלו את האמת המחרידה.
אני מרימה את מבטי ובוהה בקיר מולי, יודעת שכדאי שאקום ואלך אל השיעור, אך לא מצליחה למצוא את הכוח לזוז בכלל.
אני חייבת להודות שהחיים הם דבר מוזר, שיש משהו כמעט מפחיד בדרך בה הם יכולים ללהירס בשנייה.
אתם יודעים, יש אנשים במקום הזה שחושבים שאני כמעט אלה, כאשר האמת היא שאני לא יכולה לעשות דבר מלבד להיות יפה.
אני מניחה שזו הייתה הדרך שלי לגרום לאנשים לשים לב אליי, להיות יפה, כי אנשים רואים דבר מה רק כאשר הוא יפה בצורה שכמעט כואבת או כאשר הוא גוסס, ואם לומר לכם את האמת, לא רציתי לגסוס, אז בחרתי להיות יפה בצורה עוצרת נשימה.
אני לא יכולה שלא לצחוק על כל הזמן ההוא שהעברתי מול המראה, כל הכסף שבזבזתי על איפור, על הימים שבוזבזו ולא יחזרו, על כל תשומת הלב שהייתי מקבלת גם ככה, אך אני מניחה שזה לא חשוב משום שאין דבר טוב יותר מיפהפייה גוססת.