להבת אמבר
היא הלכה, מהר ובכוונה. ואז הייתה טלטלה, שזעזעה את העולם. והיא נאלצה לזנק גבוה כדי להצליח להיאחז בכנפיו של השקט. ואז היא רצה, ורצה. מוקד של דממה באמצע החושך. והיא התגברה והבהבה, והייתה בה דחיפות. ופתאום היא נפלה, והצפיפות הלוחצת הקפיאה אותה במקומה. אבל היא קמה, והתרוממה. גבוה…. גבוה…… כדי ליפול שוב, נמוך יותר. חום מזדחל חנק אותה והצעקה הנוראית ברקע. אבל היא שתקה בכח אל מול האוויר שירק גיצים. ואז הייתה רגיעה, בצבעים מתערבלים של פעימות לב. אבל הכל נעשה לבן, והפך מוות. אבל היא זרמה, ולא השמיעה קול. והרגע שהיא יצרה תפח וגדל, ונהיה לחלום. והחלום היה מרומם. והוא לא השמיע קול.
הוא השמיע שיר.
תגובות (2)
רואים שזו מערבולת אחת גדולה שכול אחד ימצא בה את פירושו, אחת המעלות של סוםר או כותב הוא למסור את פרשנותו האישית. את.ה ממ טוב.ה בתיאורים; אני מכירכה את זה מאוד. תמשיכ.י לכתוב! אליה.ן
אני חושבת שכדאי לך לכתוב סיפור ארוך כי לפי מה שקראתי עכשיו את/ה מוכשר/ת מאוד
תהיי בטוחה שאם תכתבי סיפור ארוך אני אקרא ;)