להבה

כאבי תופת פשטו לאורח גופו הגוסס של מרקו.
הוא ראה להבות בכל מקום.
הוא הרגיש את עורו עולה בלהבות.
הוא ידע שככה ימצא את מותו- בניסיון להציל את אחותו.
אבל אז היא בגדה בו.
היא דחפה אותו ללהבות היוקדות, הכתומות-אדומות.
היא ברחה משם כאחוזת טירוף,
צחקה בקול רע.
מרקו שמע קול מצחקק ברשעות. "להבה".
"להבה היא מה שהרג את גיבורינו, מרקו?" אמר הקול בלגלוג.
מרקו שם לב לפתע שהכאבים פסקו.
סביבו הוא לא ראה גן עדן,
ולא גיהנום.
רק חדר שחור,
חדר שחור משחור.
הוא מת.
ולא היה לו אכפת.
הוא השאיר מאחוריו את המשפחה.
אחותו, היא שגרמה למותו.
כאשר היא כמעט נשרפה, והוא הציל אותה, היא דחפה אותו ללהבה.
הלהבה שחתכה את חיו, וקטעה אותם.
הוא הקריב את חיו,
הצליח במשימה,
ומת בגלל מי שהציל.
בגלל אחותו קרת הלב.
דמות הופיעה לצדו.
"מצטערת, אח".
הדמות התפוגגה ונפלה מתה.
לגיהנום, שם מקומה.