לב קפוא
לב קפוא
אני עומדת כאן, באותו מקום
מול המקום שהבית שלי היה אמור להיות
אני זוכרת היטב איך הוא נראה, את גבוהו ואת יופיו
עכשיו כל מה שנשאר זה אפר
אפר שחור, עם ריח חרוך
הבית לא היה הדבר היחיד שנשרף
גם האנשים, המשפחה שלי
ראיתי את הכול
את הצרחות המחרישות האוזניים
את הצורך להינצל
את הידיים שנשלחות, מבקשות עזרה הצלה
ראיתי זאת, ביקשתי לעזור, שלחתי ידיים כדי שיתפסו
אך לא נתנו לי להתקרב, תפסו אותי בחוזקה
צעקתי, צרחתי, התחננתי, בעטתי היכיתי, אגרפתי
שום דבר לא עזר, האנשים שהחזיקו בי היו חזקים יותר ממני
וראיתי איך האש לוקחת אותם, מכלה אותם
הופכת אותם ללא יותר מאבק נישא ברוח, וריח מעופש של שריפה
קרסתי, בכיתי, בקשתי מחילה וסליחה
ביקשתי התחלה מחודשת בקשיתי חשכה ואיבוד זיכרון
ביקשתי להיות איתם, להצטרף עליהם
אך בקשותיי לא נענו, ונשארתי כאן
אז עכשיו תוכלו לקרוא לי
קפואה, קרה, חסרת רגשות
כי אני לא באמת אוכל להרגיש שוב, לא באמת אחזור למה שהייתי
זה הטביע בי את חותמו, וזה לקח את נשמתי
והשאיר אותי כאן כקליפה ריקה
מחפשת רק מקום מקלט, מקום של שקט ושלווה
תגובות (2)
אהבתי מאוד את הקטע. אני מתחברת לנושא (לא בגלל איזה מקרה מגה עצוב שהיה לי;-; סתם מתחברת).
שגיאות:
*בקשיתי-ביקשתי (שגיאה של הקלדה מהירה)
*מחרישות האזוניים (המחרישות האוזניים ל נכון, ה-ה' צריכה להיות לפני אוזניים בלבד)
*נדמה לי שלא נכון להשתמש במילה חרוך כדי לתאר ריח, אבל אני לא בטוחה בזה בכלל, אז אל תקחי לתשומת ליבך.
*עזרה, הצלה (אני חושבת שכדאי להפריד אותם עם פסיק)
בנוסף כדאי לך להוסיף נקודות או פסיקים (תלוי במשפט) בסוף המשפטים.
וזהו, סה"ך אהבתי מאוד. זה יפה ודרמתי.
כול כך עצוב :( וכול השגיאות שotaku666 כתב, אני ממליצה לך לתקן. סיפור עצוב מאוד, אבל אהבתי מאוד.