לבכות לבד
לפעמים כשאני לבד אני בוכה. הלחץ בחזה שלי כבר לא סוחב בעלייה.
קוקטייל של צחוק ומרירות עובר לי בגרון וה 'היי' שאני נופלת לתוכו לא נותן לי לישון.
לפעמים כשאני לבד אני חושבת הרבה.
כי פתאום יש לי הזדמנות לפקפק בכל דבר שעשיתי עד כה, וגם קצת בעצמי.
למה אף אחד עוד לא ניסה לשקר ולהגיד לי שהכל יהיה בסדר? למה אני ממשיכה ללכת למקום שלא טוב לי לעבוד בו? איך אפשר להתמודד עם העיניים של כולם כל יום מחדש?
רק לופ של שאלות שרצות ורצות עד שאני זאת שנופלת לקרשים, גמורה.
לפעמים כשאני לבד, אני בוכה.
ובעצם מי לא?
אני יודעת שגם כשהעיניים ישארו אדומות והלחיים רטובות והחזה ילחץ עד שכמעט יתפוצץ- עדיין אבכה לבד.
כי אף אחד אף פעם לא היה לצידי ברגע האמת ואף פעם לא הבין שהוא פגע בי.
ואולי זה הכישרון המיוחד שלי, לבכות לבד.
תגובות (3)
ואוו נגעת בי ממש. כאילו אני יודעת על מה את מדברת.
"כי אף אחד אף פעם לא היה לצידי ברגע האמת ואף פעם לא הבין שהוא פגע בי."
המשפט הזה הבהב אליי. כמויות של דמעות הורדתי בשל אנשים שפגעו בי ולהם לא היה מושג על הפגיעה. לקח לי הרבה זמן להבין שהקושי שלי בלהראות את רגשותיי או להיות עירומה באופן ריגשי, טשטש אותי בעבורם. הרצון שלי בלאטום כדי לא להיות פגיעה, הוא זה בסוף גרם לי להיפגע- כי אנשים בכלל לא ידעו על סערת הרגשות שלי.
אני מאחלת לך אנשים שיהיו לצידך, מאחלת לך שתיהי בצד של עצמך ותיהי מסוגלת להיפתח ובע"ה לא לפחד להראות לאנשים כמה כואב לך. לא לפחד שהם יברחו. כתבת פשוט מקסים.
:( Sad and relatable
.Beautifully written
,There were so many times I felt this way, and still feel this way
.and I'm sorry you're going through this too
Writing it out to the world helps, but we always go back to the
:( ?same loop huh
Sorry for the uncomfortable English here. It was easier to express in English but all the dots and commas are so frustrating .to manage here