“לבד במערכה”

אני לגמרי לבד במערכה,
אין מי שיתמוך ויחזיר לי את השמחה.
למי לפנות, לאן לברוח,
תנו לי רק כתובת, שאוכל למצוא לי מארח.
כל כך הרבה אנשים יש לי בחיים,
ובכל זאת אני שבורה לרסיסים.
אני שואלת את עצמי המון שאלות,
שעליהם איש לעולם לא יוכל לענות.
"תפסיקי להיות נחיתית", לי הם אומרים,
אך מה הפלא, הם בכל מקרה לא מבינים.
אני רוצה לפרוק, ואין לי למי,
רוצה לבכות, אך נחנק כבר גרוני.
מדברת בלילות אל עצמי,
מנסה לחפש לי מנחם בתוך תוכי.
משתדלת בכל כוחי להוריד המחסומים,
אך אינני יכולה, איבדתי אמונים.
עד שסוף סוף מצאתי לי אחד שיבין,
גיליתי שזאת רק אני, האחת שתבין.
אך מה בידיי כבר לעשות,
חוץ מלנחם את כאבי שמתפרץ בלילות.
את תסריט חיי אני זאת שמנחה,
וזה בגלל שאני כמו תמיד, לבד במערכה.