לא

״היי בייב.״ היא אמרה באיטיות חושנית.
״היי.״ הוא התקרב ונשק לה באפה. היא צחקקה קלות.
השניים הלכו משולבי ידיים, לכיוון הספסל.
הוא התיישב ראשון, והיא התיישבה מעליו. היא הניפה הצידה את הראשה בניסיון להזיז את השיער, שלא יפריע. שיערה התבדר ברוח ונחת על כתפה השמאלית.
היא כרכה את ידיה סביב עורפו והחלה לנשקו בתשוקה, בעוד הוא מניח את ידו השמאלית כתמיכה בגבה, ואת ידו האחרת סביב עורפה.
הם התנשקו מספר דקות עד שהוא פתח ואמר
״מותק,״
״כן?״ שאלה וליקקה את שפתייה קלות, כדי לטעום עוד מנשיקתו.
״אני..״ אמר ושפשף מעט את צווארו.
״אתה מה?״ נשכה שפתייה תוך כדי שחייכה חיוך קטן, בטוחה שהוא יאמר כי אוהב אותה.
״אני חושב, שאנחנו צריכים להיפרד,״ אמר והיא הסתכלה בעיניו כלא מבינה.
״אני מרגיש, שזה לא מסתדר.״
כעת, לאחר שעכלה את הבשורה קמה ממנו בעוצמה ומהירות.
״מה?״ אמרה וטיפה קטנה ומלוחה החלה לנזול במורד לחיה השמאלית.
״כן.. אני מצטער״ אמר בעודו מתקרב אלייה טיפה.
היא התרחקה והדמעה השנייה החלה להופיע.
״תמיד נוכל להישאר ידידים.״ חייך ופתח את זרועותיו כרמז לחיבוק.
לרגע, היא רצתה מאוד את אותו החיבוק, אבל ידעה שאסור לה ככה לוותר לו.
״לא.״ אמרה בקול מיובב שנשמע כקול שמתכוון לבכות ולבכות ורצה משם.