לא שלך

מצליחן ויפה. כן מה רע? אני מודה.
רווק 31, תל אביב,אלא מה? במקור,מחיפה.
מתכנת בתוכנה ופותר בעיות חלקן גדולות, חלקן שטותיות ומה שבטוח את כולן ניתן לדחות.
יום שלישי בערב, והיום אביתר (ממחלקת חשבונות) חוגג יום הולדת בפאב שכונתי כאן קרוב.
אז החלפתי בגדים. ג׳ינס בהיר, טי שרט לבנה. לא צריך להשקיע, עם איך שאתה נראה.
״אתה בא כן״ ? רטט אביתר מהכיס. ואני השבתי ״כן אני בא..״
בבר שמעבר לפינה יושבים אנשים אנשים, צפופים צפופים. לפעמים, אני חושב, שמספיק בחיים בירה, חברים ונשים. אבל יפות. לא סתם. אולי רק לסטוץ, אני אסתפק ב״חמודה״. אבל כדיי להיות בת זוג של נעם אדלר,את צריכה להיות בהחלט יפה ומתוקתקת כזאת, עם טוסיק עגול וציצים עומדים, וכשתשבי, לא יראו לך בבטן כפלים. ופנים חלקות ואף כפתורי, ועיניים גדולות וחיוך אלוהי. ושתהייה גבוהה,בכל זאת,זה אני. מטר 90 של… אני לא מתפשר. וזה לוקח זמן, אפילו שכבר זמן רב לא הסתכלתי על מישהי ואמרתי ״היא עשויה מהחומר שלי״.
״אחחחחיייי״ קרא אביתר מהצד השני של הבר ובמהרה התקרב ונתן כיף רועש. אביתר היה חבר, ידיד. ידיד זה חבר שאם לא הייתם עובדים יחד, כניראה לעולם לא הייתם שומרים על קשר. אביתר כבר היה שיכור וניראה מבסוט על.
ניגשתי לבר, הזמנתי גולדסטאר מהחבית.
למלצרית קראו שובל והיא מזגה לי את הכוס באיטיות והביטה בי בריכוז. היא הייתה חמודה אבל קצת שחרחרה ועל זרועה היה כתם לידה חום גדול. חמודה חמודה אבל לא בשבילי. לי יש סטנדרטים לי.
לגמתי מהבירה הקרה והסתובבתי לכיוון השולחן . התיישבתי ליד אביתר וביחד הורדנו צ׳ייסרים בכמות נכבדה שלא תבייש אלכוהוליסט מדופלם.
עוד שוט ועוד בירה ועוד מבט לשובל. היא נתנה בי חיוך. היום בלילה, אני חושב אני אשן מכורבל.
בין צ'ייסר לבירה -לפתע נכנס עידו.
בחור נמוך, שחום שתמיד יודע לספר את הבדיחות הכי מצחיקות. הוא יושב קוביה לידי בעבודה, והאמת שאני לא יודע בדיוק במה הוא מתעסק. אני יודע רק שהוא ממש בקיא במשחקי הכס ושהוא הוא אוהב את האספרסו שלו עם פסק זמן סגול, ושאיכשהו אני תמיד פוגש אותו בפינת הקפה אני מושך שם כמה דקות בלגימות, כי תמיד עידו מספר סיפורים מדהימים ומדבר עם אנשים על פוליטיקה והצגות.
אבל עידו בחור ממוצע.
אפילו לא בר השוואה. נמוך כבר אמרתי? פרצוף ממוצע. הגיע מרמלה, או מטבריה? לא זוכר. זה גם לא משנה.
לפתע, מאחורי הופיעה בחורה, אוחזת בידו.
היא הביטה בי, וחייכה חצי חיוך ובמהרה השפילה מבטה. חייכתי לעצמי,אני מביך בנות.
התיישבתי במקומי ליד אביתר וכבר התחלתי להרגיש מסוחרר.
הבטתי בחברה שהביא הממוצע.
וואלה יפה, אמרתי לעצמי ובחנתי.
שיער בצבע חיטה. חלק טבעי כזה לא החלקה.
ועיניים שחורות וגדולות. והאמת נמוכה, אבל בקטע יפה. סקסי כזה. וציצים, אמנם דיי קטנים אבל ניראים יעילים, לא מכבידים. מצאתי את עצמי בוחן את חברה של עידו. מי היה מאמין.
״נעם״ , קראתי והושטתי יד ללחיצה והיא הגישה את ידה הקטנה ולחצה את שלי בחולשה.
״מיכל״
״מה קורה תותח?״ קרא עידו ברוח שטות ולקח לי את הצ׳ייסר שלי ממש מתחת לאף.
״מצויין״ ,
קראתי ושאלתי כמו חצי בדיחה ״ממתי?״ והצבעתי על שניהם.
תהיתי, בטח מזל של מתחילים יש לעידו, עם בחורה כזו. הרי הוא נראה חדש בעולם הדייטים. לבחור ממוצע קשה יותר, אין מה לעשות.
״האמת, כבר שנה וחודשיים״. והתבונן במיכל. התפלאתי. עידו? זו ממש הפתעה.

במשך כל הערב עידו שתה והשתכר עם אביתר והרים את האווירה עד למאוחר. ואני, התבוננתי במיכל. כמה יפה היא הייתה. אבל יפה מעניינת. מכירים את זה ? יש יפות כאלה שאתה מבין את היופי שלהן מהשנייה הראשונה. עיניים אף קטן שפתיים מלאות וזהו. יפות, אין ספק . אבל יש את המעניינות. פנלופה קרוז כאלה, אפילו גל גדות.
פעם ראשונה שיוצא לי לחשוב כאלה מחשבות. כן , מעכשיו אני מעדיף את המעניינות.
אז מיכל יפה מעניינת. וכשהיא הולכת לרקוד ברחבה, אני מביט בה. עם העגיל על האף המעניין ועל הקעקוע הגדול על הגב של הפרפר. שבמבט ראשון נראה מטופש. אך כשבוחנים מקרוב הוא ניראה מפורט ומשמעותי. ואת הגוף שנע בקלילות וחופשיות ברחבה מבלי לחוש איזו בושה.
מיכל הסתכלה עליי כל הערב. כן, כן אני בחור יפה. מה לעשות? אם יהיה לה אומץ, היא תגניב אליי את המספר שלה ואזמין אותה לפיצה, או קפה. או סתם לדירה היפה שלי ״לראות סרטים״, לא צריך לספר לעידו. לפחות לא בהתחלה. בכל זאת, שיגיד תודה שזכה בכזו בחורה לשנה וחודשיים.
בסוף הערב, בסביבות 2 וחצי בלילה עידו יצא לעשן בחוץ עם כמה חבר'ה ואני ישבתי על הספה שבבר והתכתבתי בווצאפ עם נופר, אחת כזאת שאני שומר על אש קטנה כשתהייה בצורת בסביבה.
לפתע מיכל התיישבה לידי. התבוננה בי ושאלה:
״באמת?״
לא הבנתי מה פשר השאלה.
״מה באמת״?
״אתה באמת לא זוכר אותי או שאתה סנוב מידי ומעמיד פנים.״ התבוננתי בה. לפתע היא ניראה לי מוכרת. אבל לא היה לי מושג קלוש מהיכן.
״מיקאלה, מש״קית ת״ש, דובדבן״. היא אמרה לי בשקט וכמעט בזעם.
וואו. התמלאתי זיעה קרה. זו מיקאלה מהיחידה!
חיילת בודדה אני זוכר, איפשהו מדרום אמריקה.
בוא נא, כבר אין לה מבטא, וגם השם שונה. זו קצת הונאה.
אבל רגע מיקאלה, לא הייתה כזו יפה. אני נזכר. המש״קית השנייה שידכה ביננו ואני הסכמתי, אפילו שהיא לא הייתה לטעמי ולרמתי.
אני ומיקאלה יצאנו לעיר התחתית בחיפה. אספתי אותה בג׳יפ של ההורים מבית החייל וישבנו בקפה לנדוור והזמנתי מיץ תפוגזר סחוט, והיא.. בטח דיאט קולה, או ספרייט.אני זוכר שהשיער שלה היה פזור, אבל אני זוכר שהיא לא הייתה יפה,נקודה. היו לה נמשים כאלו בולטים, והיא הייתה ממש נמוכה. היה לה קעקוע מטופש על הגב של איזה פרפר.
הציצים שלה היו קטנים והיה לה מבטא.
היא לא לרמה,היא לא לרמה.
לפתע הבנתי, ונתקפתי תחושה מוזרה. כמו מין בושה.
זו מיקאלה, היא לא התשתנתה.
היא פשוט לא שלך.