לא מבינה

"אלוהים, את באמת לא מבינה, נכון?"הוא שאל, ואני רציתי לגלגל את עיניו, לעברו, ברור שאני לא מבינה, אני לא מבינה דברים רבים בימים האחרונים, למשל, מה משמעות החיים, ולמה אנחנו תמיד חייבים לריב, אני והוא, למה, אנחנו לא יכולים פשוט לחזור להיות כמו בהתחלה, כשפשוט נהנינו ביחד, כשהכול היה קל ולדבר לא היה משמעות, מלבד לרגע הקרוב.
"לא. אבל אני בטוחה שאם תסביר לי, אני אבין." אני אומרת, ביאוש מסוים, אני לא רוצה לאבד אותו, אסור לי לאבד אותו, הוא החבר הכי קרוב שלי, האדם היחיד שנשאר לי, המחשבה על כך שאני יכולה לאבד אותו מעציבה אותי ולא עובר זמן רב עד שאני מרגישה את הדמעות עומדות בעיניי. לעזאזל, למה הדמעות תמיד מגיעות ברגע הכי לא נכון?
הוא לא אומר עוד דבר, אלא פשוט נאנח, והסתכל עליי, הוא נראה כמעט כאילו הוא מנסה לחרוט את תווי פניי בזיכרונו, כאילו שהוא יודע שברגע שהוא יצא מהחדר הזה, הוא לא יראה אותי עוד לעולם.
"פשוט תסביר לי." אני אומרת ולפתע, אני כל-כך עייפה, אני לא יודעת למה, אבל זה פשוט כך.
"אין מה להסביר." הוא אומר ומעביר את ידיו בשערו, הוא לא מביט בי, אלא מסתכל על על נעליו, ואני לא בטוחה מה עוד אני יכולה לעשות.
"אני יודעת שברגע שאתה תצא מפה, אתה לא תחזור," אני אומרת באנחה, והכול נראה פשוט כל-כך חסר טעם לפתע."אז רק תעשה לי טובה אחת אחרונה." אני לא בטוחה איך אני אמשיך את זה עכשיו, אני לא בטוחה מה עוד אוכל לומר שאולי ישנה את דעתו.
"מה?" הוא שואל בחשדנות, אני מניחה שהוא יודע שאני לא אוותר עליו בכזו קלות, הוא אולי לא יודע שהוא היחיד שנשאר, אבל הוא יודע שהוא חשוב לי, ואני מניחה שהוא יודע שאני נלחמת על אנשים שחשובים לי עד הסוף המר, אשר אני מניחה שהגיע.
"אל תלך כאשר יש עוד דברים תלויים בינינו." אני אומרת, קולי חלש ובקושי נשמע, אני נשמעת כל-כך מובסת ופתטית, אלוהים הייתי סוטרת לעצמי אילו יכולתי.
"אילו דברים?" הוא בקול מריר, ומניד בראשו,אני כמעט רוצה לדעת לדעת מה הוא חושב, אבל רק כמעט.
"למה אני לא יכול להשאיר את זה כך?" הוא שואל, ומשהו בעיני ופשוט נראה שבור לפתע, כאילו הכול פשוט היה יותר מידי.
"את רוצה לסגור קצוות?" הוא שואל לפתע בכעס, מעולם לא ראיתי אותו כך, כל-כך פגוע ועצבני.
"לא." אני אומרת לפתע ומביטה אל תוך עיניו, אני לא מנסה לפענח אותו יותר, זה דורש כוחות שאני חושבת שכבר אין לי, אני משוט מסתכלת עליו עושה את מה שהוא עשה זמן קצר לפני כן, אני מנסה לחקוק את פניו בזיכרוני.
"אני פשוט רוצה שתסביר לי מה התקלקל בינינו."