לא ידעתי שתלך

לא ידעתי דבריך ידיד לא ידעתי שתלך.
אהבתי אותך אהבת אמת לא יכולתי להוריד ממך את העניים למרות שמוח אמר לי שאסור לי להשיב מבטי אליך כי אני לא שלך אני שייכת לאחר.
אבל אתה שונה מהאיש שלי החיוך שלך גורם לפרפרים החיוך המבט שלך גורם לדמעות לעמוד בעני כי אני רואה במבתך כול כך הרבה כאב.
בכול יום אחר הייתה מחבק אותי ואומר לי שאתה בסדר וזה בסדר לבכות ומחר יהיה יום טוב.
אתה תמיד הייתה מבטיח לי שיהיה בסדר.
אבל תסביר לי למה הפרתה את הבטחתה?
למה אתה לא עונה לטלפון למה אני רצה כול כך מהר אל הבית שלך?
אני יודעת שמשהו לא בסדר אני מרגישה את זה.
למה אף אחד לא פותח לי את הדלת?
תיפסתי לחדר שלו בלית ברירה שהצלחתי להגיע לחלון שתמיד היה פתוח ראיתי אותך.
אתה שכבתה שם אם הלפטופ שלך מוקף בשלולית דם אם סכין נעוץ בליבך.
נפלתי ממקומי אל האדמה.
התעוררתי בחדר בית בחולים ותהיתי אפה אני? ואפה אתה?
רציתי לכוות שאתה חיי שזה לא באמת.
אבל השוטרים באו לתחקר אותי כי חשבו שרצחתי אותך.
הסברתי להם הכול, אבל הם מסרבים להאמין לי.
אני מואשמת ברצח שלך…
תמיד אמרתה לי שאם אני יסתבך תעזור לי.
אבל אתה לא יכול לעזור לי עכשיו לצערי.
לא הרשו לי לבוא להלוויה שלך החבר שלי נפרד ממני כי הוא חושב שהרגתי אותך, את החבר הכי טוב שלו.
אחרי מספר שבועות שכבר הצלחתי להוכיח חפותי הגיע אלי מכתב שלך:
"אני מצטער ילדה, אני יודע שהבטחתי לך. אני לא יכול יותר אפילו את לא יכולה להחזיר אותי לחיים אני הולך לבלות את המשך חיי אפה שאת כינית אותו ביתי בין מלאכים אני יודע שאת כבר בוכה על הקבר שלי אני יודע שזה אולי סיבך אותך… אבל את חזקה ילדה, תשערי חזקה בשבילי אני עכשיו שומר עליך."
קראתי את זה כול כך הרבה פעמים בכיתי. למה הגעתי דקה אחת אחרה יכולתי להציל אותך.