לא השתנה

אתמול, בזמן שהסתכלתי לשמים, את נכנסת, החברה הכי טובה שלי, אני ישבתי עם פיג'מה, שיער אסוף לקוקו הכי יפה שידעתי לעשות, והוא עדין נראה זוועה, את היית מסודרת, עם שיער פזור חלק ולק, אבל שתי דקות אחרי שהתיישבת לידי אספת את השיער לקוקו, ראית שאני קצת מהורהרת, שמת את היד שלך על שלי ואמרת לי שהכל יהיה בסדר, ושגם אם לא, את תמיד כאן, אמרת לי שנלך לעשות קצת שופינג ואולי שם נכיר את גבר חלומותיי. עליתי להתלבש ובדרך חשבתי על משמעות החיים, באמת, חשבתי למה תמיד הכל מסובך ולמה זה פשוט לא קל, למה פשוט לא מדפיסים עוד כסף ואז לא יהיו עניים, למה אנחנו לא נולדים בזוג ואז לא נצטרך לחפש אחריו כולכך הרבה, למה אנחנו חושבים גם על דברים רעים, למה יש בכלל דברים רעים?
סיימתי להתארגן, אחרי שהחלפתי שלושה מכנסיים ושמונה חולצות, אחרי שהסתרקתי והשיער שלי לא השתנה בהרבה, משיער שנראה כאילו התחשמלתי הוא נראה כמו שיער שעבר התחשמלות, בידיוק אותו דבר, ירדתי למטה ואת כבר הספקת לפזר את השיער ולשים את הליפ גלוס שהיה לך בתיק. נכנסנו לאוטו שלך ונסענו לקניון, בין מדידה למדידה, שכבר הספקתי לשכוח את השאלות ששאלתי בדרך למעלה, בדרך ללבוש את הבגדים, את ראית איזה בחור, עשית לו עיניים והוא הסתכל עליך בהערצה, גם עלי הוא הסתכל.
סיימנו את הקניות והחזרת אותי הביתה, שניה לפני שקיעה, הרוגה מעייפות ועם שבע שקיות ביד, התיישבתי בכניסה לבית, והסתכלתי לשמים.