לאנשים לא אכפת
תמיד הצלחתי להתחמק מזה, גם כשלא הייתי אמורה להצליח.
זה היה כל-כך קל, זה הפחיד אותי.
אך משהו בתוכי אמר לי שזה בסדר, שזה לא נורא, שזה טוב.
פשוט קפצתי תחת הרדאר, ולאיש לא היה אכפת, היו להם דברים טובים יותר להתעסק בהם, ולי לא היה דבר מלבד זה, כך שדבר לא הפריע לי, לפתח את הקשר ההרסני הזה.
אנשים שיבחו אותי בהתחלה, אמרו כמה מתאים לי, אך בהמשך, הפנו עורף אליי, משום שכבר לא התאמתי לנורמה.
הם העלימו עין ממני, כאשר ידעו כי משהו לא בסדר, אך זה לא היה קשור אליהם, ולכן זה לא היה חשוב.
הייתי משתמשת בכל תכסיס שיכולתי בשביל לצאת בשלום מדברים, אך לרוב לא היה צורך בכך, מסיבה פשוטה אחת, שלאנשים לא אכפת.
לאנשים לא אכפת, והעולם ממשיך בסיבובו.
העולם הוא מקום גדול ואכזר מכדי שיהיה לו אכפת מאדם אחד, מתוך מיליונים.
אני מניחה שבשלב כלשהו ידעתי שזה לא בסדר, שאני צריכה להפסיק.
אבל כבר היה מאוחר מידי.
או כך לפחות חשבתי, עד שבאמת היה מאוחר מידי.
תגובות (5)
זה הבעיה בנו, שלא אכפת לנו מהרבה דברים ולפעמים זה מהדברים הכי חשובים, אבל אנחנו פשוט מחמיצים אותם במצמוץ.
אמיתי וטוב, קטע יפה
אני לא יודעת מה האירוע הספציפי עלי את מדברת, אבל הרשי לי להשלים: "לאנשים לא אכפת, מסיפורים לא טרגיים מספיק."
אם זה היה דרמטי, טרגי וכו', היה אכפת. פשוט עבור אנשים "עוד אחת ש" זה לא כזה ביג דיל.
הבעיה היא, שגם את חלק מהאנשים האלה, ואני תוהה עד כמה לך אכפת.
בכל אופן, הכתיבה יפה וטובה לדעתי, והנושא גם הוא.
אני מסכימה עם התגובות מעלי.
בנוסף, סטינגריי העלתה לי משפט חרוש וקצוץ לראש. [סטין, ברצינות, עד ששכחתי ממנו…]
"לאף אחד לא אכפת אלא אם את יפה או מתה"
יפה, או מתה, או עושה משהו מטופש.
אה, או עשירה יותר מדי.
הרעיון עצמו נחמד, אבל מה שמפריע ככל שהקריאה נמשכת הוא שאין לנו דרך לדעת על מה את מדברת… הזכרת מכ"ם (למרות שזה נראה לי יותר כמטאפורה) והזכרת שלאנשים בהתחלה לא היה אכפת, וקשר הרסני (חשבתי בהתחלה אולי על קשר של הבדל בגילאים אבל אנשים שיבחו אותה אז לא מסתדר)… זה כל מה שאנחנו יודעים על אופי האירוע ולמרות שזה די מצמצם עדיין לא עולה לי רעיון.
אז זה מעלה לי את השאלה, זה מבוסס על משהו בכלל?