לאונרד כהן לשלטון.

27.2.15
בס"ד

טוב, אני אנסה לכתוב. לצאת לטיול של דז'ה וו לעבר אותו שטח מוכר לי כל כך שהרבה זמן לא נגעתי בו, מזמן לא ספגתי את הלכלוך של הבוץ היצירתי על פניי. חנוק בכבלים בלתי נראים של בירוקרטיה מגעילה שמונעת משיקולים של כדאיות וכמה אתה שווה וכמה כסף תכניס לאותה מערכת שבעצם מדירה אותך מתוכה, לא רוצה שתיכנס, כי אין לך את היכולות הכספיות הנחוצות ליצור אומנות, לכתוב את עצמך לדעת על הנייר, כמו בימים ההם שהיה יותר פשוט, שמפלצת "המערכת" עוד הייתה בחיתוליה. הרעיונות שלי חולפים מולי כמו זבובים ומתרסקים לתוך קיר זכוכית שמאחוריו יושב עורך כלשהו או מוציא לאור או שניהם ביחד, יש להם תיקייה גדולה וכל זבוב שמגיע ומתרסק לו הם מסמנים וי גדול בירוק זוהר רדיואקטיבי שחורך את הנייר ונוזל על הרצפה בשובל נוזלי וחם. אני שם לב שאני עומד ליד שולחן כתיבה בתוך חדר גדול בצבע כחול. קיר הזכוכית נמצא מולי ושניי המוציאים לאור (הם היו שניים…אני בטוח…) מביטים בי בלי לדבר. כאילו הייתי עכבר מעבדה והחדר הכחול הזה שימש להם ככלוב ענק. ואז התחלתי לצעוק: משוגעים!!!, אתם לא תפרסמו אותי גם אם תרצו!!!, אני לא אתן למלכה הפקידה לשגע אותי…לאונרד כהן לשלטון!!!