לאהוב את עצמך
כל-כך הרבה זמן זה לא קרה לי,
כל-כך הרבה זמן חשבתי שזה כבר לעולם לא יקרה,
כל-כך הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה.
והנה, פתאום ואולי לא במפתיע זה שוב קרה לי.
אוף ברחה לי המילה מהראש,
אולי אתאר בתחושות ואולי במילים דומות,
אוף לא יודעת זה כזה מסובך.
כמה חיכיתי שזה יגיע,
נו, הבנתם כבר על מה אני מדברת?
אני אתן לכם רמז –
לרובכם תמיד יש את זה.
גם אם בשנה החולפת זה קצת נעלם והתחבא מאחורי כל הדמעות, הקריזות, הדיכאונות, החרדות ובעיקר הסגרים…
נזכרתי, קוראים לזה:
לאהוב את עצמך,
אין על ההרגשה הזאת.
ה100% קבלה עצמית הזאת, אין על זה.
של כל הפגמים, השריטות הנפשיות, השומנים ומה לא.
אבל גם ההכרות בדברים הטובים ובד"כ יותר חבויים.
אז כן הדרך עוד ארוכה והיא תלולה, אבל אם יש משהו שלמדתי בשנה האחרונה הזאת שהייתה כל-כך לא מאוזנת (בעיקר נפשית),
זה שאם יש לי אותי אז יש לי הכל.
תאהבו את עצמכם, תקבלו את עצמכם ותחגגו את עצמכם.
תגובות (0)