כתיבה

כבר חודש שהיא מחזיקה את העיפרון מעל הדף הריק. היא יושבת על הספה בתנוחה מאובנת, מחכה.
ליד הספה ישנו חלון גדול ממנו רואים בתים וכביש. מידי שעה עוברים שם אנשים ומכוניות, בדרך להיפגש עם משפחתם ויקיריהם. ככה הם, באים וחוזרים.
אך בתוך הבית, עדיין יושבת ילדה עם עיפרון ביד מול דף ריק.
גם בתוך הבית יש תנועה: אמא הולכת לעבודה בבוקר וחוזרת אחר הצהריים, אבא יושב על המחשב בחדר ויוצא מידי פעם למסדרון, אח גדול ואחות קטנה זזים מפה לשם ויוצאים להיפגש עם חבריהם.
רק ילדה נשארת על הספה עם עיפרון, שכל מה שהוא רוצה זה לממש את חודו.
הילדה חיה ונושמת, וכל המערכות אצלה עובדות. מחזוריות הדם שלה שהולך ושב דרך הוורידים והעורקים, האוויר שנכנס לריאות ויוצא, המוח שחושב ללא הרף.
ורק אותה ילדה יושבת על הספה ללא תנועה, מנסה למצוא נושא לכתיבה ופשוט לא מוצאת.