כשמישהו אומר משהו – קראו היטב.

כשמישהו אומר משהו, זה עלול לגרום למשהו לקרות. וכשמשהו קורה, מישהו עלול לומר משהו.
וכשמישהו אומר משהו על מישהו, זה עלול לגרום למישהו לעשות משהו למישהו.
השאלה היא, איזה משהו זה יהיה? ואם מישהו יאמר דווקא לאותו משהו על אותו מישהו, או ההפך?
למעשה, אם מישהו אחר יאמר למישהו שני על משהו שלישי, מישהו ראשון יאמר למישהו אחר שזה לא בסדר שהוא מדבר על משהו. משהו יעלב. ואנחנו לא רוצים שמשהו יעלב, כי זה יגרום למישהו אחר להתערב.
אנחנו רוצים לצמצם את מספר המישהוהים שמחליטים להתערב בשיחה על משהו שמישהו ראשון יצר. למעשה, הכי טוב שמישהו ראשון לא יתחיל את השיח. אבל זה אבוד. מישהו לא מסכים על שום משהו חוץ מלדבר על משהו עם מישהו, מה שיעצבן את מישהו אחר לבסוף.
אבל, אם נארגן למישהו שתיים טיסה לחו"ל, יאלץ מישהו שלוש להפוך למישהו שתיים. אז מוציאים את מישהו שתיים מן המשוואה – מרגע זה, מישהו שתיים הוא למעשה מישהו שלוש לשעבר.
טוב. עדיין יש שיח בין מישהו אחד למישהו שתיים, שהיה שלוש, על משהו. וכמובן שמישהו אחר ירצה להתערב. מה שנותר לעשות הוא לארגן למישהו אחר משהו אחר, כך שידבר עליו עם מישהו שתיים וכך יהפוך את השיח לקישור בין כל מישהו למישהו שתיים לבין משהוהים אחרים.
יפה. מה שנשאר הוא להפוך את משהו אחר למשהו. איך עושים את זה?
כמובן שכדי להפוך את משהו למשהו אחר, יש למצוא דבר שיש למשהו עם משהו אחר במשותף. מה זה יהיה?
כמובן שזה יהיה הקישור שלהם עם מישהו שתיים, אבל מישהו שתיים לא יכול להיות מכנה משותף בשביל שני משהוהים, אלא אם הוא מצליח לדבר עליהם בו זמנית.
לשם כך, נעלנו את מישהו שתיים בחדר עם מישהו אחד ומישהו אחר. הם כולם מדברים על משהו ומשהו אחר. כך למעשה, מוצאים את המשותף בין משהו למשהו אחר, והופכים את השיח לשיח בין מישהו, למישהו שתיים למישהו אחר.
כעת, נוציא את מישהו אחר מהחדר. בכוח. כעת יש לנו שיח על משהו (שהוא בעצם גם משהו וגם משהו אחר) בין מישהו שתיים למישהו.
וזהו! הגענו לצמצום מירבי! יש לנו שיח בין אנשים נורמאליים.
תודה רבה שקראתם. או שלא. אני ילך לדבר עם מישהו. ביי.