כנפיי מלאכים

האישה הצעירה בת ה-20 בעלת כנפיי המלאך הלבנות הסתכלה אל חיקה.
בתוך ידיה שכן תינוק קטן. היא הסתכלה עליו בעיניים עצובות.
היא היתה האחרונה. המלאכית האחרונה.
ועכשיו שהבן הקטן שלה נולד הם ינסו להרוג גם אותו.
היא לא בדיוק הצליחה להבין מי הצליח לרדוף ולהרוג את כול המלאכים, והאמת, עכשיו היא דאגה יותר לתינוק הזעיר.
היא התבוננה בילד הקטן שלה בעודו ישן.
הוא היה רק בן כמה שעות. הוא היה כול כך תמים. והוא צריך כבר להתחבא בשביל להגן על חיוו.
בעודה מתבוננת בו היא נשכה את שפתה כשדמעות מילאו את עיניה.
היא צריכה לתת אותו.
היא ידעה את זה.
ואז היא הסתכלה קדימה אל שורת בתים ישנים.
היתה לה הזדמנות להחביא אותו. והיא לא הולכת לוותר עליה.
בזריזות היא הרימה את התינוק הישן והתקדמה לכיוון אחד הבתים בשורה.
היא עמדה על פתח הדלת והניחה את התינוק הקטן מולה. התינוק פקח את עיניו, חושף עייני שמיים כחולות.
המלאכית נשכה את שפתיה בשנית כשדמעות זולגות על לחייה.
חיוך נוצר על פנייה והיא שלחה אותו אל התינוק וגרמה לו לצחקק.
בנשיקה קלה על המצח שלו, היא פרסה את כנפיה והתעופפה לכיוון השמים.
היא ידעה שהיא לא הולכת לראות אותו שוב לעולם.