כנפיים – סיפור לגלגל הצלה.

אל תצפה לזה, כי בקרוב זה לא יקרה. רק תגיד לי מתי אתה מבקש שהכול יתרחש, מכיוון שאני רוצה לעשות זאת הכי רחוק ממועד בקשתך. רק בשביל להעמיס על כאבך, רק בשביל להעמיס על כל הדברים הללו, אשר שינו אותך באופן מהותי כל כך.
אל תזכור אותי, אך לא ארשה שתשכח אותי. רק דחוק אותי למעמקי תודעתך, אל תיזכר בי פעמים רבות מידי, אך אל תעלים אותי מתוכך. תן לי להישאר חלק ממך, מנפשך, מגופך. תן לי להישאר חלק ממך, גם אם לא אשאר. גם אם לא אהיה.
פשוט תישאר במקומך – אל תתקדם ואל תצעד לאחור.
כנפיים מוזהבות יגדלו מגבך, ואתה תעוף אל מרומי השמיים, משאיר אותי למטה, בודדה. אני יודעת כי זה מה שיקרה, כי תמיד נראית ככה. הכנפיים כבר עמדו לצאת ברגעי הכעס שלך, ברגעי האושר והשמחה – ואתה אינך רגיל.
ולאחרונה רק הוכחת כך, למרות כל אשר אמרת. אמרת שאינך שונה, אינך מלאך – אבל אתה אכן שונה, הנך מלאך. אתה בורח מגורלך בעוד הגורל מתקרב כל פעם עוד מעט אלייך. בסופו של דבר הוא ישיג אותך, ואתה תעזוב אותי במשק כנפיים קלוש. ומבלי להגיד שלום.
אולי עדיף לך להישאר לצדי עם כנפיים, מאשר להתעופף לך אל מרומי השמיים, גם עם כנפיים. ולהשאיר אותי בודדה כאן באדמת הארץ הפשוטה – ללא כל איש מלבדך. רק חשוב על מעשייך.
הכנפיים הן חלק ממך. אתה לא יכול פשוט להסתיר אותן, להתכחש לעובדה שהן חלק ממך. מצדי זה כמו להתכחש לעובדה שאני חלק ממך. כי הכנפיים הן דבר ייחודי, מיוחד, שונה. ואתה לא מוכן לקבל את המילים האלו כעובדה – שאתה זכית בכנפיים. בחיים נצחיים, ללא כל קשיים.
ואולי אתה פשוט מחכה לדבר-מה, דבר-מה אשר יסעיר את ליבך ויגרום לך לפרוש את כנפייך, להציג אותן לעולם.
כי אפילו השמש שבשמיים, אפילו הכוכבים אשר זרועים בשחור, אפילו אני, אפילו אתה – לא יכולים להתכחש לקיום חלק מהם מבלי להישבר מבפנים, מבלי לאבד חלק מהנשמה, כי הכנפיים הן לא רק חלק גופני – הכנפיים הן פריט אשר נחקק בליבך, מהיום בו נולדת.
אם רק תפרוש אותן, תראה שהכול ישתנה. ישתנה לטובה.
אל תזכור אותי.
אל תשכח אותי.
ביום שבו תתעופף למרומים, אתה תפגוש אותי שם, מחכה.
מחכה לבואך.