כמו לאכול מרק במזלג

"זה כמו לאכול מרק במזלג" היא אומרת לי בעיניים גדולות ופה נחוש. את הנחישות היא לקחה ממני, אני בטוח בזה כמו שאני בטוח שאת הנחרצות אני ירשתי מאבי עליו השלום. תכונות רבות היו יכולות לתאר את אבי המנוח. הוא היה אבא טוב, אמנם קשוח, אבל כוונותיו היו טובות וטהורות. הוא היה גיבור העל הפרטי שלי. עד אותו יום כמובן. אני, בניגוד אליו, מעולם לא בגדתי. אני נשוי כבר 10 שנים ומעולם לא נאפתי באישתי. כמובן שאיזו מחשבה הזדנבה למוחי הזכרי, אך זו רק מחשבה, ומחשבות כאלה הן הכרחיות על מנת להמשיך ולקיים את ברית הנישואים הקדושה. וזה לא קל להישאר נאמן בעיר הפשע מלאת הפיתויים הזו. פיתויים עורבים מכל פינה, ציצים ציצים ציצים, זה כל מה שיש לשכונה הזו להציע. אך אני אדם הגון ומוסרי, ולמען האמת אם אהיה שרוי ברגע של גאווה ואהבה עצמית, אוכל לומר על עצמי שאני אבא מצוין! נשוי פלוס שניים ומעולם לא נאף, חה, תארו את זה. אני בטוח שגם אשתי לא בוגדת, אך לנשים העניין פשוט בהרבה מלנו, הגברים. נשים לא חושבת על מין כ-מין, בשבילן הדבר גדול ומלא משמעות. בשביל אישתי הכל מלא משמעות. אם לא החזרתי את קרטון החלב למקרר משמעות הדבר שלא אכפת לי ממנה, אם ניסיתי לשכב איתה משמעות הדבר שלא אכפת לי ממה שיש לה להגיד, אם לא ניסיתי לשכב איתה משמעות הדבר היא שאני בוגד בה, וכן הלאה. אך אם אני אעז בחוצפתי הרבה לומר לאשתי המסורה שכאשר היא אינה מנקה את הבית, משמעות הדבר שהיא אינה אוהבת אותי יותר, או שטות דומה לזו, אני אסתכן בצווחות אשר יחרישו את אוזני בשל עוצמתן, שלא לדבר על מילות הגנאי הרבות שידקרו את גופי כמחטים. ואם כבר מדברים על ניקיון, , היא לעולם לא ניקתה את כל הבית ללא יוצא מן הכלל, היא אוהבת יוצאים מן הכלל האישה המטורפת הזו. אישתי לעולם לא סיימה דבר, כשחושבים על כך, היא גם מעולם לא מסיימת את האוכל, תמיד נותרת החתיכה האחרונה לבד בצלחת הגדולה הזו. אני משער שהיא פוחדת מסופים, אולי היא פוחדת מסוף הנישואים שלנו, חס וחלילה. הו, היא כזו חמודה, אישתי היקרה הזו, היא זקוקה להמון הגנה ותשומת לב, ואני יותר משמח להיות האביר על איזה חיה שתרצה שארכב. בשביל זה אני כאן, בשביל להציל אותה מפחדיה המאיימים ביותר, ובשביל לסיים את החתיכה האחרונה שהיא מותירה בצלחתה.
כאשר אני נזכר באוכל, אני נזכר במשפט המגוחך שביתי החלה להגיד לגבי המרק והמזלג, אני מתעשת ומבין שהיא כבר נרדמה, היא ופיה הנחוש שכעת הוא חובק בתוכו אגודל שמנמן וקטן, העיניים הגדולות כבר עצומות ממזמן. וכאן, כאן אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה כשהיא תרצה להסביר לי עובדה זו או אחרת אני אקשיב, בפעם הבאה אני חייב להקשיב, לא לא, אני רוצה להקשיב.