כמו ציפור בכלוב, כלואה

כמו ציפור בכלוב, כלואה,
כנפיי השחורות מקופלות בגבי,
משתוקקות לצאת לחופש;
סורגי הברזל המקיפים אותי,
בוערים באש זהובה,
שולחים גלי חום לעברי,
מונעים ממני את היציאה.
חשוכה הסביבה כאפלה,
כאילו היא חיה, נושמת,
כמו ציפור בכלוב, כלואה,
וציוצה השמח לא נשמע עוד,
וחבריה לא עפים סביבה יותר,
והיא עוד משתוקקת לרגע שבו תפתח הדלת,
וכנפיה יצאו החוצה,
ירגישו את חום השמש עליהן,
והכל ייעלם כאילו לא היה,
אך לבינתיים היא כמו ציפור בכלוב,
כלואה.