כמו עש אל האש
אהבתי אליה בוערת משנאה, מכעס, מכאב.
הזכוכית שמקיפה את ליבה היא כל כך עבה, עד ששום דבר בעולם לא יחדור אותה.
השברים שעל ליבי נתלים כחבלי הצלה, אך אני לא יודעת אם הם מצילים אותי או את עצמם.
אני מנסה בכל פעם להתעלם, אך זה כל כך קשה, זה כמו לנסות להתעלם מהפיל שבחדר.
אם אלך בדרכי, מי יהיה שם כדי לשמור עליי?
וכשאפול, מי יטפל בי ויעלים את פצעיי?
תגובות (1)
אני די בטוחה שכבר אמרתי את זה, אבל אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך!