כמו עכברים במבוך

זה בדיוק מה שאמרתי לאמא שלי לפני מספר ימים! היא שאלה אותי ואת אבא שלי בקידוש למה אנחנו מדברים כל כך הרבה, וכשהסברתי לה היא אמרה שהיא איבדה אותי עוד במילה הראשונה, אמרתי לה "את דוגמה הדור האחרון, חי רק את הכלים שנותנים לו ולא מנסה להבין מה יש מעבר לחפץ", היא רק ענתה לי שזה לא מעניין אותה.
זה בערך הנושא הראשי שאני ואבא שלי מדברים עליו, על החלל, על אלוקים, על מה שהחיים מסמנים לנו, ועוד הרבה בנושא של חקר הסביבה שלנו, אני בינתיים חוקרת את המבוך עצמו, קודם כל את הבסיס אחר כך את השאר (מי שולט בנו). לאן נעלמת בימים האחרונים? כבר בקושי רואים אותך באתר..

לא היה לי מחשב. ואני גם לא כותב הרבה בזמן האחרון, אני יותר עובד על סיפור ישן וארוך שלי (50 עמודים בינתיים).

בהצלחה עם זה!!
אתה תפרסם אותו כאן?

לא נראה לי…

אולי רק פרק אחד?
במטותא? :}

תראי, אני עובד עכשיו על פרקים אחד ושניים (50 העמודים הראשונים) ואני כול הזמן משכתב ומשנה ללא הפסקה. ככה שגם העמודים הכתובים עדיין אינם בגדר 'התוצר המוגמר'. ייקח לי עוד הרבה זמן עד שאגיע לגרסה הסופית של הפרקים הראשונים, ומשם עד להשלמת הסיפור יש עוד דרך ארוכה (למרות שהרעיון קיים בשלמותו, פחות או יותר…)
אם בכלל, הסיפור לא יתפרסם בשנה הקרובה. והעלילה סבוכה מדי מכדי לפרסם קטע קצר ללא כול שאר ההקדמות וההקשרים.

טוב, כבר כתבתי לך על 'הבדחן'. אומנם ישנם אנשים שמתעניינים ומסתכלים למעלה (כמוני וכמוך, למשל) אבל גם אם נבין איך הכוחות פועלים לא נבין בדיוק למה הם שם, מה הם רוצים מאיתנו בדיוק ולמה הם לא ממשיכים לעסוק בענייניהם שלהם ורק מסתכלים עלינו כל הזמן.

אכן לא מובן מה יש להם להתערב בעניינינו… אתה חושב שזו מציצנות?

ייתכן.