כמו כולם
אנחנו הולכים לאיבוד,
בין האנשים הרבים שסביבנו,
מחפשים את הדרך המהירה החוצה,
שואפים לקצת פחות קרש ויותר הערצה.
אנחנו כלואים בתיבה,
אחת כזאת שבנויה מסורגים,
אך למרות האוויר כל כך חנוק בפנים,
דיבורים ומחשבות ללא עשיות משמעותיות.
אנחנו נוגעים בדפנות,
עמוסים ברעיונות לבריחה,
ופתאום הדרך נראית כל כך ברורה,
רק לפתוח את הדלת אל הגשמת השאיפה.
אנחנו חופשיים לרצוננו,
אך בעצם עושים הכל אותו דבר,
אנחנו הולכים אחרי כולם ללא מחשבה,
ואז שוב אומרים שזו החברה שמבליעה אותנו…
תגובות (3)
מסקנות נכונות לחיים… ההליכה אחר העדר מובילה לאיבוד הייחודיות שיש בכל אחד מאיתנו… אהבתי! כתיבה יפה. חג שמח:)
מאוד מאוד יפה, כרגיל, ומסר כל כך נכון!
יפהפה!
אין ספק שהכתיבה שלך ממש טובה וגם המסר, למרות שיש מעטים שכן יוצאים מהכלוב הזה, רק שברגע שהם הפסיקו ללכת לפי מה שהחברה מכתיבה החברה זאת שהסתכלה עליהם בעין לא יפה, למשל נינט.
אני חושבת שבכל זאת לחברה יש תפקיד מאוד משמעותי בכל העניין הזה, ומה לעשות, יש המון כאלה שלא יכולים ולא מצליחים לפרוץ את החומות האלה, כי גם אם הם ינסו, ישר יהיו כאלה שיבלמו אותם. אנחנו פשוט מתייחסים יותר מדי למה שאנשים אומרים…