כמו ג'ניפר

ג'ניפר הילדה הכי יפה בגן. היא חברותית ומצחיקה, חייכנית וחכמה, עיניה חומות ושערה שטני. אין יפה ממנה.
אני ילדה ממוצעת פחות או יותר. קצת קשה לי להתאקלם, אין לי הרבה חברים ואת האלף בית בעל פה עדיין לא שיננתי, כמו ג'ניפר.

ביום שלישי הלכנו לראשונה לפינת חי עם הגננת ורד. כל כך התרגשתי. אמא ואבא אף פעם לא הביאו אותי הנה. כשהגענו, דמיוני הוצת מהתלהבות, המקום הרבה יותר גדול מפינה קטנה ויש בו המון חיות מכדי להכיל באחת כזו. איגואנות, ארנבים, ציפורים ועוד הרבה סוגים של בעלי חיים קידמו את פנינו במקהלה של קולות.

התיישבנו במעגל בעוד שמדריכה בשם רוני העבירה בינינו חיות שונות. לפי החישובים שלי, אזכה ללטף אותן אחרונה מבין הילדים. אך משום מקום, לפתע, חתול ג'ינג'י אחד התקרב לעברי וקפץ הישר אל זרועותיי. ליטפתי אותו בעדינות, כמו שאני עושה עם מיצי, והוא גרגר בהנאה.

"היי עדי" אמרה ילדה לצידי, "תני לי בבקשה ללטף אותו גם." זו הייתה ג'ניפר.
הנחתי את החתול הפרוותי בין ידיה. להפתעתי, לאחר כמה שניות, הוא קיפץ אליי חזרה.
"מה זה? למה הוא לא אוהב אותי?" כנראה שג'ניפר נעלבה ממנו.
"אל תחשבי ככה. לי יש חתול בבית, אז אני יודעת טוב מאוד לשחק עם חתולים. רוצה שאלמד אותך איך?"
"כן."
הראתי לה איך מלטפים את הגור בראש ובבטן, ואיך להגיד כל מיני מילים בשפת החתולים, כמו שאמא עושה.
"אז תגידי, מה זה פססט פססט ומיאו בשפה שלנו?"
"האמת שאין לי מושג."

המשכנו לטפל בחתול לפני שהמדריכה ניגשה אלינו ולקחה אותו מאיתנו, "לא אילפנו אותו עדיין מספיק, תסלחו לי בנות."
"את יודעת שגם לי יש חתול בבית?" אמרתי לה.
"כן?"
"כן! אני מאוד אוהבת חתולים. ולמדתי איך לאלף את החתול שלי, מיצי. הוא מאוד דומה לחתול החמוד שלכם. אולי בבקשה בבקשה תרשי לנו להיות איתו קצת?" לא רציתי להיפרד ממנו כל כך מהר.
"אתן יודעות מה?" המדריכה הנהנה וחייכה לעברנו, "לא ראיתי את פופו שמח ככה המון זמן. את מאלפת נהדרת. תהיו איתו עוד חמש דקות, בסדר?"
"תודה רבה!" שתינו קראנו באושר.

פופו חזר לחיקי ואז לחיקה של ג'ניפר ושוב. חמש דקות חלפו להן במהרה, עד שנאצלנו למסור את החתול.
"אני מקנאה בך עדי" קולה של ג'ניפר הלך ודעך על ידי.
לטשתי בה מבט רגעים ארוכים לפני שהצלחתי להוציא מילים מפי, "למה? אין לך על מה."
"תמיד ידעת מה לעשות כשהייתה בעיה. כשאני מבקשת משהו, את עוזרת לי. הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך." היא המשיכה ללחוש בראש מורכן.
"הלוואי ואני יכולתי להיות כמוך" הודיתי בכנות, "כולם אומרים שאת הילדה הכי יפה בגן."
אף לא חיוך קטן ניבט מפניה, "אני?"

כשחזרתי הביתה אמא שאלה אותי איך היה בפינת חי ובצהרון.
"היה כיף" צהלתי, "זו לא הייתה פינה בכלל, זה היה חדר ענק עם מלא חיות."
"באמת? זה ממש נהדר."
"ואני בכלל לא מקנאה בבנות יותר."
"מה זאת אומרת?"
"הבנתי היום שכולן הן הבנות הכי יפות בגן, נכון אמא?"
אמא צחקה וחיבקה אותי חזק, "את צודקת בהחלט."