כל אחת והמזל שלה

כל שישי בבוקר הייתה יוצאת אל השוק.
היא הכי אהבה את הבסטה של הרוכל הזקן-
הייתה לו הסחורה הכי טובה!

כל שישי בבוקר כשהייתה קונה את מצרכיה
היה מחייך אליה ברכות ואומר- אל תדאגי עיוני, עוד יבוא לך האחד.
כל שישי אתי הייתה מחייכת חיוך חם בעיניים עצובות ומהנהנת.

כל שישי בצהריים הייתה עומדת אל מול כיריים מלאים ולוהטים ומבשלת.
הייתה מבשלת הכי טוב שאפשר!
אולי הערב יבוא לה המזל והוא יהיה האחד.
היא שמעה באיזה סרט ישן שהדרך לליבו של גבר,
היא דרך הקיבה.

כל שישי אחר הצהריים הייתה אתי מתגנדרת,
שמה שמלה צמודה בעלת מחשוף בוער,
מורחת את שפתייה באדום,
מושכת את ריסיה במסקרה
ועונדת את שרשרת הפנינים של סבתא- בשביל המזל.

כל שישי בערב בא אל בייתה של אתי בחור אחר.
הפעם היה הוא מרשים, גבוה בעל חיוך מושלם ועיניים נוצצות,
אמר לה שהריח את המטעמים שלה מקצה הרחוב והיא הייתה מחייכת בסיפוק.

כל שישי בערב הייתה אתי פותחת בקבוק יין,
אדום או לבן, לא באמת אכפת לה-
רק מה שהוא אוהב.

כל שישי בערב בערה בליבה התקווה שהפעם יגיע הגבר שלה,
שיגיע הביתה, יאכל את עמל ידיה ויאהב אותה במיטתם,
או על הספה, לא באמת אכפת לה-
רק מה שהוא אוהב.

בכל ליל שישי, אהב אותה גבר אחר,
אמר לה שאצל נשים אמתיות יש מה לתפוס,
שהוא אוהב שהיא ככה, עסיסית.

בכל בוקר שבת הייתה אתי מתעוררת לבד,
השמלה על הרצפה, האודם נמחה משפתיה,
עיניה אדומות ונפוחות ולחייה שחורות מן האיפור הכבד.

בכל שבת בצהריים הייתה מחכה להודעה,
הודעה עם הסבר, ולו העלוב ביותר.
היא הרי הייתה סולחת.

בכל שבת בערב הייתה פותחת בקבוק בירה,
כי היא בכלל לא אוהבת יין,
ובכל מקרה יין מזכיר לה את אמש.

בכל שבת בלילה נרדמת אתי על הספה בסלון,
מול טלנובלה ספרדית עם פסי דמעות מלוחים עם לחייה
וחולמת על אביה,
נזכרת איך אמר לה פעם שהוא לא רוצה לראות את פס הדמעות שלה מבריק עוד לעולם,
היא מבטיחה שזו הפעם האחרונה.
עד שישי הבא.