כלום
זה חסר טעם.
לא משנה מה אני אעשה, זה חסר טעם.
גם אם אהפוך את העולם על ראשו, שום דבר לא ישתנה.
וכשאני עומד בין האנשים הללו ברחוב, באמצע עורק פועם של חיים, אני שומע בפעם הראשונה אך ורק שקט.
אפילו אם אהרוג את עצמי, זה לא ישנה. נכון, זה יעציב את קרובי, ומספר אנשים יבואו להלוויתי, אבל זהו.
הצער שלהם לא ישנה דבר.
אם אני אהרוג את נשיא ארצות הברית, לדוגמה, זה יכה גלים בכל העולם, והמוני אנשים יבואו להלוויתו, אבל זהו. דבר לא יקרה ביקום הנרחב.
אפילו אם אשמיד את היקום כולו, זה לא ישנה דבר. אין מי שזה ישנה לו.
הכל נע סביבי. גלים של בני אדם וצבאות של מכוניות, כולם ממהרים לאנשהו. אף אחד מהם לא מבין שגם אם הם יגיעו למחוז חפצם, דבר לא יקרה. היקום לא יצחק איתם בשמחתם, או יבכה איתם בצערם. אין דבר שביכולתם לעשות כדי לגרום למציאות להיות אחרת ממה שהיא.
אבל בעצם, מה זה משנה?
אני מושך בכתפי, וממשיך ללכת. השמש זורחת גבוה ממעל, וכך היא תזרח בכל יום בשתים עשרה מיליארד השנים הקרובות.
תגובות (15)
אם זה לא משנה, למה זה משנה לך?
אני מתכוונת, מה הטעם בכלל לתהות לגבי משהו שהוא לא משנה? זה הרי לא משנה.
למי שזה ישנה, זה ישנה. למי שזה לא ישנה, זה לא ישנה.
אני לא מבינה את הרצון שלך כל הזמן לחשוב "חה חה חה מה זה משנה אם אני ארצח מישהו זה בכל מקרה לא משנה" או דברים בסגנון הזה. כאילו אתה רובוט שהתכוונן לכתוב ולא מעבר לזה… כאילו אין לך רגשות.
בכל מקרה, קטע חמדמד, תהנה עם חוסר המשמעות שלך.
אבל זה בדיוק "מוסר ההשכל" של הסיפור – שהאיש מבין שתהייה עלכך שדבר לא משנה לא תשנה דבר, ולכן הוא פשוט הולך משם.
אבל מה גרם לו לתהות מההתחלה מה זה משנה?
סתם, הארה כזאת.
סתם הארה פתאומית שהגיעה משום מקום?
זה מה שקרה לי.
אני מאוד אהבתי את הסיפור. אם אני הייתי בוחרת שם לסיפור הייתי קוראת לו "אם עץ נופל ביער, ואין איש כדי לשמוע אותו, האם הוא השמיע צליל?" אני אומרת זאת כדי להבהיר שהסיפור מתפלסף, יש המון אנשים שתוהים על דברים שלא משנים, זו חלק ממהות חיינו "אני חושב משמע אני קיים"
מה זה קשור?
אני לא אוהב את הגישה הזאת, היא כל כך פסיבית וקטנה.
מצידך תאמין בצדקך, אבל אני לא רואה בזה אפילו משהו מועיל.
אני מעדיף לחשוב שתמיד זה משנה למישהו, כי חיים הם חיים, ואפשר להרגיש ואפשר שלא, כמו שאפשר לשנות או שלא, הכול תלוי במבטו של היחיד.
אבל, כל אחד ואמונותיו…
כתוב יפה, אבל אני סולד מהרעיון לחלוטין.
ובכן, אני מניח שזה הדדי, כי אני סולד מהאנשים שלא מסוגלים להבין את קטנותם ונהנים לחשוב שהם עצומים ומשפעים ביקום כי הם לא מסוגלים לתפוש את גודלו.
זה הכול עניין של מידה, אני יודע שאני לא משפיע על היקום, ולא על הכדור ולא על היבשת, לא על הארץ לא על העיר ואפילו לא ממש בשכונה שלי.
אבל אני יודע שיש אנשים שאני מעצם קיומי, משפיע עליהם..משנה אותם, וזה בהחלט מספיק לי.
אולי זו גישה פסימית וקטנה, אבל אני מבינה אותך כל כך טוב.
זה חסר טעם..ואני לא מוצאת טעם, ואני לא מסוגלת להתעלם מזה.
לעזאזל איתך!
זה שהוא כותב דברים כאלה לא אומר שזה הוא -_- אם אני כותבת שכיף לרצוח אז אני רוצחת? לא. עזבו אם אתם מסכימים עם המסר זה רק מסר ולכל אחד יש קול כזה בראש שתוהה בדרך כלל. אהבתי את הסוף מאוד כי האיד ההולך זה נפלא להרגשה יחד עם השמש שזורחת ושוקעת בלי קשר לכלום. כמעט כל ההתחלה הרגישה כמו הסבר במבחן היסטוריה. רקע לא נחוץ. זה ברור מאליו לטעמי. היה אפשר יותר טוב
אני אתחיל ואומר שאני אוהבת כל דבר בקטע הזה. את דרך הכתיבה ואת המסר ומה לא.
אני, בניגוד לכמה תגובות מעליי, לא חושבת שזאת מחשבה פסימית בכלל.. אני מבינה איך אפשר לטעות ולחשוב שהיא פסימית, אבל היא באמת לא. העולם ממשיך ומתקיים, לא משנה אם האדם מרגיש שהיקום כולו סובב סביבו או סביב המטרה לשמה הוא חיי ועושה מה שעושה. העולם ממשיך כאילו כלום לא קרה, וכך ימשיך.
אני מסכימה עם התגובה שהזכירה כי זאת מחשבה פילוסופית. מטרת החיים ותפקיד האדם בהיקום ובכלל, השפעת האדם על העולם וכו׳.
בקיצור.. אהבתי, הזדהתי, מכירה את התהייה הזאת, ולדעתי היא אפילו לא חסרת חשיבות- קצת מכניסה פרופורציות לחיים.
שוב, מחשבותיך מחשבותי.
ומכאן נובע: יש אלוהים.