כלוב העלטה.

אני לא נראית כמו עצמי.
ועצמי לא נראית כמו אני.
שתי אושיות הפוכות לחלוטין.
שתי אושיות שלהתמזגותן ללא לאות אמתין.
האחת כמו הקיץ; חמה וחייכנית.
זוהרת, מאושרת, מתנהגת כמו חוד החנית.
השנייה כמו חורף; חדה כטיפות הברד.
עצובה כגשם, עייפה כשלג, ולוותר מוכנה מיד.
הן מתחלפות כרצונן, אין לי יד או מילה בהחלטתן.

משחקות איתי הן, ללא רחמים או רגש אחר,
רק תשוקה קרה לסבל, ליגון ולכאב.

מייחלת לבוא היום, בו אאזור את הכוח ואקח את השליטה.
אך בנתיים, כלואה אני, עמוק עמוק בכלוב העלטה.